ת"א 56671-08-16 בן מוחה ואח' נ' חיון ואח'

בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לבצע כל עסקה או דיספוזיציה והעברת זכויות הרשומות על שם משיבה 1, בנכס המצוי ברחוב משה דיין 50, חולון (חלקה: 199/7, גוש: 6760, להלן: הדירה), זאת עד להכרעה בתובענה העיקרית.

בנימוקי הבקשה נטען, שביום 27.1.2016 נחתם הסכם למכירת הדירה (להלן - הסכם המכר), במסגרתו העבירו המבקשים את זכויותיהם בדירה למשיבה 1. הדירה נרכשה על ידי משיב 2 עבור בתו, משיבה 1. אף על פי שהדירה נרכשה ונרשמה על שם משיבה 1, בפועל, היא לא הייתה מעורבת בעסקה. כל הפעולות בקשר לעסקה נעשו על ידי משיב 2.

הוסכם בין הצדדים, שהמבקשים ימשיכו להחזיק בדירה כשוכרים תמורת דמי שכירות בסך 5,000 ₪ לחודש. בהתאם לכך, במעמד החתימה על הסכם המכר חתמו הצדדים גם על הסכם שכירות (להלן – הסכם השכירות).

ביום 16.3.2016 הועברו ונרשמו הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שמה של משיבה 1.

ביום 28.8.2016, חמישה חודשים וחצי לאחר רישום הזכויות בדירה על שמה של משיבה 1, הגישו המבקשים תובענה נגד המשיבים על רקע מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לגבי ביצוע חלקם של המשיבים בהסכם המכר ובדבר זכותם של המשיבים לבצע העברת זכויות ורישום הזכויות בדירה על שם משיבה 1.

תמצית טענות המבקשים

לטענת המבקשים, המשיבים לא שילמו את מרבית התמורה עבור הדירה כמתחייב מהסכם המכר, על כן לא הייתה למשיבה 1 זכות לרשום את הזכויות בדירה על שמה.

אף על פי שהסכם המכר מציין, שתמורת הדירה תעמוד כביכול על סך 1,608,000 ₪, לטענת המבקשים, התמורה האמיתית עליה הוסכם הייתה גבוהה יותר ועמדה על סך של 1,779,875 ₪. מטעמי מס של משיב 2 ולבקשתו, הסכימו המבקשים לרשום בהסכם המכר, סכום נמוך יותר. לשיטת המבקשים, הפער הכספי בין הסכום הרשום בהסכם המכר לתמורה האמיתית המוסכמת, נובע מהלוואה אישית שנתן משיב 2 למבקש 1 בסך של 171,875 ₪, שכספיה הועברו למבקש 1 על ידי משיב 2 בשיקים שנמשכו על ידי צד ג'. הוסכם, שמבקש 1 יופטר מהחזר סכום ההלוואה האישית כנגד קיזוז מתמורת הדירה. הסכום שלאחר הקיזוז, הוא הסכום שנרשם בהסכם המכר.

משיב 2 שילם למבקשים סך של 627,000 ₪ על חשבון התמורה, באמצעות פירעון וסילוק מלא של המשכנתה, שרבצה על הזכויות בדירה.

באשר ליתרת התמורה, בפועל, מתוך כספי ההלוואה שנתן משיב 2 למבקש 1 (שיקים בסך כולל של 171,875 ₪) נפרעו שיקים בסך של 66,875 ₪ בלבד. יתרת השיקים על סך של 105,000 ₪ חוללו באי פירעון, כך שסכום זה לא שולם לידי המבקשים על חשבון התמורה האמיתית של הדירה. לפיכך טוענים המבקשים, שהיתרה בגין התמורה האמיתית של הדירה בסך של 1,086,000 ₪, לא שולמה.

לטענת המבקשים, המשיבים לא עמדו בהתחייבותם, לא שילמו את התמורה עבור הדירה וניסו לבצע מחטף של הזכויות בדירה תוך מרמה והונאה כלפי המבקשים ורשמו את הזכויות בדירה על שמה של משיבה 1 אף על פי שלא שולמה מלוא התמורה למבקשים.

במסגרת התובענה העיקרית טוענים המבקשים להפרה יסודית של ההסכם ועותרים לקבלת סעד הצהרתי, שיורה על ביטול הסכם המכר והסכם השכירות. לטענתם, התובענה נסמכת על טענות טובות הנתמכות בהוראות הדין וסיכוייה להתקבל גבוהים.

במסגרת הבקשה דנא עותרים המבקשים לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בדירה וכן לאסור על משיבה 1 להעביר את הזכויות בדירה לאחרים.

המבקשים טוענים, שהבקשה מוגשת בשלב זה כדי לא לקפח את זכויותיהם טרם הדיון בתובענה העיקרית ועד להכרעה סופית בה וכי הנזק שייגרם להם אם לא יינתן הצו המבוקש, קשה מהנזק שייגרם למשיבים, אם בכלל, שלא שילמו למבקשים את מלוא התמורה עבור הדירה על פי הסכם המכר.

תמצית טענות המשיבים

לטענת המשיבים, משיב 2 שילם למבקשים תמורה מלאה עבור הדירה. מלבד תשלום ראשוני בסך 627,000 ₪ שהועבר לסילוק המשכנתה, העביר משיב 2 למבקשים את יתרת התמורה במזומן, וזאת לבקשתם.