ת"א 56671-01-16 לרנר ואח' נ' טננבלט

הבקשה וטענות הצדדים

1.בפניי בקשה לפטור מאגרה אשר הוגשה על ידי המבקשים , הם התובעים בכתב התביעה שהוגש ביום 28/1/16 (להלן: "המבקשים"). התביעה הוגשה כנגד המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב"), ועומדת היא על סך של 3,000,000 ₪. בתמצית נטען בכתב התביעה כי המשיב, שהינו עורך דין, ייצג את המבקשים בתביעה אשר הוגשה על ידם והנוגעת לרכישת חנות מקבלן, רכישה משנת 1996. נטען כי הוסכם שהתביעות יועברו לבוררות, אולם המשיב לא הגיש תביעה נזיקית לבורר – וזאת התברר להם מפניה שערכו לבורר עצמו, בשנת 2008 או בסמוך לכך. התביעה הוגשה בגין רשלנות מקצועית והפרת הסכם.

2.בבקשתם לפטור מאגרה מציינים המבקשים 1 ו-2 כי הם אנשים נורמטיביים, מבוגרים וקשיי יום. לטענתם המבקש סובל מבעיות בלב, עבר צינטור והוא סובל מסכרת, בעיות גב ובעיות נפשיות, בין יתר תחלואיו. לגבי המבקשת נטען כי היא אינה עובדת וסובלת מלחץ נפשי רב בשל המצב המשפטי שנוצר. עוד נטען בבקשה כי סיכויי התובענה גבוהים. המבקשים מפרטים בפרק ג' את הכנסותיהם והוצאותיהם; בפרק ד' מתארים הם את רכושם, הכולל בין היתר בית מגורים בראשון לציון (להלן: "בית המגורים") וקופת פנסיה מעוקלת. המבקשים טוענים כי היו במשך שנים חייבים בתיק הוצל"פ ושילמו צו תשלומים, דבר המעיד על חוסר יכולת, כאמור בסעיף 14(ד) לתקנות בתי משפט (אגרות) – תשס"ז. מכל הטעמים הללו, שפורט בבקשה, מתבקש בית המשפט להפטיר את המבקשים מאגרה.

3.המשיב הגיב לבקשה וביקש לדחותה. המשיב טוען כי הכנסתם של המבקשים נאמדת בכ – 12,000 ₪, גם לשיטתם; כי יש ברשותם בית מגורים ששוויו לא נזכר בבקשה; כי ברשותם קרנות פנסיה. המשיב טוען כי חוות הדעת שצורפה לבקשת המבקשים בעניין שווי בית המגורים הינה משנת 2007 ויש לקבל שומה עדכנית; המשיב טוען כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה משלמים הם "החזר הלוואה" לילדיהם בסכום של 3,000 ₪, טענה שלא זכתה לעיגון ראייתי. המשיב טען כי המבקשים זוכים לייצוג משפטי ולא הוצג הסכם שכר הטרחה, וגם דבר זה מעיד על יכולת כלכלית.

4.המשיב טוען כי סיכויי התובענה נמוכים, לאור טענת התיישנות ושיהוי – המשיב טוען שהבוררות אמורה הייתה להתקיים בשנת 2001, לפני כ – 15 שנה, וגם לשיטת המבקשים הם ידעו על אי הגשת התובענה כבר בשנת 2008, מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת שבמועד ההגשה, ינואר 2016, התיישנה התובענה. עוד נטען כי התובענה מופרכת; כי הבקשה לא גובתה בתצהיר ויש לדחותה מכל וכל.

5.המשיב 1 (להלן: "היועמ"ש") הגיב לבקשה וטען כי יש לדחותה שכן לא התקיימו התנאים למתן פטור מאגרה. לטעמו, יש למבקשים נכסים; הכנסתם החודשית גבוהה יחסית; אין להתעלם מטענת ההתיישנות. היועמ"ש למעשה סומך את ידיו על טענות המשיב ומבקש לדחות את הבקשה.

6.המבקשים הגיבו לתגובתו אשר הוגשו על ידי המשיבים וטענו כי התנהלו בשקיפות והציגו את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך הבקשה. המבקשים מצרפים תמונות של בית המגורים וטוענים למצב רעוע ולחוסר כדאיות במימוש; לעניין קופת הפנסיה נטען כי היא עומדת על סך של 762,560 ₪ אך אינה ניתנת למימוש טרם גיל 64 ומעוקלת כאמור; המבקשים מנתחים את הכנסותיהם והוצאותיהם וטוענים כי לא נותרת בידם הכנסה פנויה; המבקשים מפנים למסמכים התומכים בטענתם להחזר הלוואות לילדים; נטען כי הסכם שכר הטרחה עם בא כוחם מבוסס על הצלחה בלבד (אולם לא צורף ההסכם עצמו); המבקשים טוענים כי התובענה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וסיכוייה גבוהים. המבקשים חוזרים על בקשתם למתן פטור מאגרה, בין היתר בשל מצבם הרפואי והנפשי הרעוע.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה להן, אני סבורה כי דינה להידחות, כפי שיפורט להלן.

הוראת תקנה 2(ג) לתקנות קובעת כך:

"לא ייזקק בית המשפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה".

זה מכבר עמדו בתי המשפט על הטעמים המונחים ביסוד חיובו של הבא בשערי בית המשפט בתשלום האגרה. בראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט. נוסף על כך, תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך. ראו לעניין זה ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2), 505;. בג"צ 6490 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פד"י נ"ט (3), 742 [2005]; ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט, עו"ד ואח', פד"י נ"ט (4), 104; רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פד"י נ"ז (1), 717.

8. אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה דובר רבות והינה זכות יסוד בשיטת המשפט בישראל. נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד שעריו של בית המשפט לא יינעלו בפניו של בעל דיו שאין בידו לשאת בתשלום האגרה, ומאידך מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות לחסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט- יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה.

9. המנגנון המצוי בתקנה 14 לתקנות, מבטיח אפוא כי הפגיעה בזכות הגישה לערכאות תעשה בהתאם לכללים שהותוו בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דהיינו, שתהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

10. המסגרת הנורמטיבית לבחינתה של בקשת הפטור מתשלום אגרת בית המשפט מצויה כאמור בתקנה 14(א)-(ג) לתקנות, הקובעת כך:

"14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

(ב) [...]

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".