ת"א 56594-01-11

לפניי בקשת התובעת "לתיקון כתב התביעה המתוקן". זוהי, למעשה, בקשתה השניה של התובעת לתיקון כתב התביעה. בבקשה זו מבקשת התובעת לתקן את סעיף 8 לכתב התביעה המפרט את היחידות בהן, לטענת התובעת, נעשה שימוש חורג, וכן לתקן את מועד עריכת שומת המקרקעין ואת סכום התביעה, כך שתחת הסך של "76,472 ₪" יבוא הסך של "231,000 ₪".

התובעת טענה בבקשתה כי בעקבות דיון שהתקיים בוועדת הפשרות של התובעת, בו נתבקש אישורו של הסכם פשרה בתיק זה, הוזמנה שומה חדשה, והתברר כי השומה הישנה פגומה ולוקה בחסר. על פי הנטען, השומה הישנה התייחסה בטעות ליחידות 3 ו-4 כשימושים חורגים וקבעה את שווי הקרקע שלהן, בעוד שהשימושים החורגים נעשו ביחידות 1, 2 ו-3, ולכן נערכה שומה חדשה ביחס לאלה. בהתאם, נתבקש תיקון כתב התביעה ביחס ליחידות שעל פי הנטען נעשו בהן שימושים החורגים ולגובה דמי השימוש הנתבעים.

תיק זה מתנהל לאורך כ-5 שנים. ביום 23.7.14, כ-3.5 שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר שבמשך תקופה ארוכה הודיעו הצדדים כי הם קרובים להגיע להסדר פשרה בתיק, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטה שניתנה ביום 21.9.14, לאחר שלא הוגשה תגובת הנתבעים, ניתנה החלטה המתירה תיקון כתב התביעה. לאחר שתוקנה התביעה, הוגשו מספר הודעות לפיהן הצדדים הגיעו להסדר פשרה מוסכם, הטעון אישור וועדת הפשרות של התובעת. כעת, כ-5 שנים לאחר שהוגשה התביעה, מבקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה פעם נוספת לנוכח שומה חדשה שנערכה ונתונים חדשים שנתבררו לטענתה, עקב הדיון שהתקיים בוועדת הפשרות.

סמכות בית המשפט לתיקון תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". מלשון התקנה ומהפרשנות שניתנה לה בפסיקה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב. ואולם, לגישה הליברלית הנהוגה בדרך כלל, בסוגיית תיקון כתב תביעה, קיימים חריגים. בין חריגים אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה, והאפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת התביעה מחדש, דוגמת טענת התיישנות (רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק (פורסם במאגרים)).

בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דעתי היא שנכון יהיה להתיר תיקון כתב התביעה על מנת שבפני בית המשפט יעמדו הנתונים הנכונים בנוגע ליחידות שעל פי הנטען נעשו בהן שימושים החורגים ועל מנת שתינתן הכרעה בעניינים האמיתיים שבמחלוקת. כאמור, בקשת התובעת כוללת גם בקשה להגדלת סכום התביעה באופן משמעותי בשל השומה החדשה שנערכה ביחס למקרקעין הרלבנטיים. אין ספק כי הבקשה מוגשת בשיהוי רב, ונראה כי היה ביכולתה של התובעת לברר את כל הנתונים הנצרכים לעניין בשלבים מוקדמים יותר של ההליך (אם לא קודם להגשת התביעה). עם זאת, בנסיבות העניין אין בסיס לייחס לתובעת חוסר תום לב בהגשת הבקשה ואין בתיקון המבוקש כדי לשלול מהנתבע הגנה כלשהי. בנסיבות אלה, אני סבורה שיש להתיר לתובעת תיקון כתב התביעה, כאשר על השיהוי הרב בהגשת הבקשה (הנוספת) לתיקון כתב התביעה ועל מחדלה של התובעת בבירור הנתונים ובעריכת השומה החדשה רק בשלב זה של ההליך, יהיה מקום לפצות את הנתבע בפסיקת הוצאות מתאימות.

נוכח האמור, אני מתירה תיקון כתב התביעה בהתאם למבוקש.