ת"א 56476-03-14 מ' נ' מ' ואח'

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף הן מחמת התיישנות והן מחמת העדר עילה.

הרקע לבקשה

1.התובעת הינה אחת מיורשיו של המנוח מוחמד מג'דוב ז"ל ("המנוח מוחמד"). הנתבעים הינם יורשיו על פי דין של המנוח מחמוד מג'דוב ז"ל ("המנוח מחמוד"), אחיו של המנוח מוחמד.

2.ביום 28.3.14 הגישה התובעת את התביעה שלפני, בה עתרה לסעד הצהרתי בעניין רישום בפנקסי המקרקעין, באופן שיורשי המנוח מוחמד ירשמו כבעלים של 531/1238 חלקים, בחלקה 26 בגוש 18791 ("החלקה") הנמצאת במועצה מקומית אבו סנאן. בתביעתה, טענה התובעת כי לפני עשרות שנים רכש מוחמד חלק מחלקה 26, שם הוא התגורר כ- 60 שנים ולאחר פטירתו המשיכו להתגורר שם ילדיו. לטענתה, מחמוד רכש חלקה בסמוך לחלקתו של מוחמד, ולאחר כמה שנים רכשו שני האחים חלק נוסף בחלקה, ועל שטח זה בנה בנו של המנוח מחמוד את דירתו.

לטענתה, לאחר שמוחמד נפטר, מספר שנים לאחר פטירתו של מחמוד, התברר לה כי החלקה הייתה רשומה בשלמותה על שם מחמוד, ולאחר פטירתו היא נרשמה בפנקסי המקרקעין, בבעלותם המלאה של יורשי מחמוד.

3.לטענת התובעת, רישום הבעלות במלואה בחלקה על שם מחמוד, ולאחר מכן על שם יורשיו, מקורה בטעות, שכן חלק משטח החלקה נרכש על ידי מוחמד והיה מאז ומתמיד בשליטתו, ולאחר פטירתו בשליטת יורשיו. משכך, ביקשה התובעת כי בית משפט זה יורה על תיקון הטעות שנעשתה ברישום הזכויות בפנקסי המקרקעין, מכוח סעיף 93 בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 ("פקודת ההסדר") ויורה על רישומה, יחד עם יתר יורשיו של מוחמד, כבעלים של 531/1238 חלקים מן החלקה.

טענות הצדדים בבקשה

4.לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ומחמת העדר עילה. בנוסף טענו הנתבעים, כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב. לטענת התובעים, המנוח מחמוד רכש את החלקה בשנת 1958 מאדם בשם ניקולא, ולאחר מכן רשם את בעלותו בחלקה, כאשר בשנת 1963 נסתיים הליך הסדר הזכויות במקרקעין, והבעלות בחלקה נרשמה על שם המנוח מחמוד. לטענתם, המנוח מחמוד התיר לאחיו, המנוח מוחמד, להתגורר בחלק מן החלקה ולבנות שם את ביתו, ללא תמורה, אך מעולם לא העביר לו את הבעלות בחלקה, ומוחמד המנוח ומשפחתו התגוררו שם מבלי שרכשו זכות בחלקה, ומבלי שנשמעה טענה מצידם בעניין זה.

5.לטענת הנתבעים, התביעה לתיקון הרישום התיישנה, שכן החלקה נרכשה על ידי מחמוד עוד בשנת 1958, ומאחר שרישום הזכויות בפנקסי המקרקעין (במסגרת הליך הסדר) הסתיים עוד בשנת 1963 ממילא חלפה תקופת ההתיישנות העומדת על 25 שנים לפי סעיף 5(2) בחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 ("חוק ההתיישנות").

6.באשר להעדר עילה, טענו הנתבעים כי התובעת לא פירטה בכתב תביעתה את הבסיס החוקי לרכישת הבעלות בחלקה על ידי מוחמד. הנתבעים הצביעו על כך, שמלבד טענת התובעת לבעלות מוחמד בחלקה, לא הוצגה מצידה ולו ראייה אחת ממנה ניתן ללמוד כי מוחמד המנוח רכש חלק במקרקעין או כי הוא אכן היה בעלים של חלק מהחלקה. כך, לא הוצג הסכם רכישה בכתב ולא צוין מתי נרכשה הבעלות הנטענת על ידי מוחמד המנוח. בנוסף טענו הנתבעים, כי היה הליך בפני פקיד ההסדר והמנוח מוחמד לא הגיש התנגדות.

7.מנגד, התובעת טענה כי עסקינן בתקופה שקדמה לחוק המקרקעין, ובאותה תקופה עסקאות במקרקעין לא נעשו בכתב, אלא בדרכים אחרות (בעל פה, בלחיצת יד וכיו"ב) והעובדה כי מוחמד המנוח ומשפחתו התגוררו זמן כה רב בחלקה, מהווה ראייה לרכישת הבעלות בחלקה.