דגן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

מבוטח מכניס רכבו למכון שטיפה ומפקיד בידיו את מפתחות רכבו. הרכב עוזב את שטח מכון השטיפה, נהוג על ידי עובד המכון, ונפגע בתאונת דרכים. האם על מבטחת הרכב לשאת בתגמולי ביטוח בנסיבות אלו, בהם לא ידועה זהות הנהג וייתכן כי אינו מורשה לנהוג לפי תנאי הפוליסה? האם העובדה כי תחילה מסר המבוטח דיווח שקרי כי הוא נהג ברכב, שוללת זכאותו לתגמולי ביטוח?

רקע וטענות הצדדים

1.התובע הינו הבעלים של רכב מרצדס שמועד עלייתו לכביש ביום 15.10.13, ונרכש על ידו ביום 4.9.2014. עם רכישת הרכב בוטח הוא אצל הנתבעת בביטוח מקיף, כאשר בני האדם הרשאים לנהוג ברכב לפי המפורט ברשימת הביטוח, הינם כל נהג מגיל 30 ומעלה.

ביום 3.8.15 מסר התובע את הרכב לשטיפה במכון שטיפה הנמצא כשני קילומטרים ממקום עסקו של התובע, הנמצא ברחוב האומן באזור התעשייה באשדוד. התובע הוא בעל חברה העוסקת במתן שירותי הובלה אשר לה צי משאיות. מכון השטיפה נקרא בשם אמיר המלאך בע"מ, נמצא ברחוב המדע באזור התעשייה הצפוני באשדוד, והוא נוהל על ידי אדיב עטאונה (להלן: אדיב), אשר נפטר ביום 27.10.15, לאחר האירועים מושא התביעה.

לטענת התובע, לאחר שמסר את הרכב לשטיפה, קיבל הודעה כי אחד העובדים במכון עשה שימוש פרטי ברכב ללא ידיעת בעל המכון, וגרם לתאונה במהלכה פגע הרכב במכולת אשפה שנהדפה לרכב שחנה לידה. מאחר וחשש לטענתו מהגורמים שעשו שימוש ברכב, מאחר שהוזהר לא למסור פרטיהם למשטרה או לחברת הביטוח, דיווח לחברת הביטוח כי הוא זה שנהג ברכב.

לשיטת התובע, סבר בתום לב כי זהות הנהג לא משפיעה על זכאותו לקבלת תגמולי הביטוח ולכן לא הייתה כוונת מרמה בדיווח על נסיבות התאונה מאחר וסבר כי זכאי לתגמולי ביטוח, ללא קשר לזהות הנהג. לאחר שנודע לו כי הנתבעת מבקשת לדעת את הפרטים והם נחוצים לה לבירור החבות, מסר מיוזמתו פרטים מדויקים על נסיבות התאונה. עוד טוען כי ברכב נעשה שימוש שלא ברשותו, ולכן זכאי לכיסוי ביטוחי מכוח כיסוי למקרה גניבה, הכולל גם שימוש ללא רשות הבעלים.

2.הנתבעת דחתה את הכיסוי הביטוחי במכתבים מיום 15.10.15 , 18.10.15, ו- 11.1.16 בטענה כי מקרה הביטוח לא התרחש כפי שטען התובע. נטען כי הדיווח השקרי מהווה הסתרת עובדות מהותיות, בכוונת מרמה ומתוך כוונה לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין. עוד נטען כי מאחר ולא ידועה זהות הנהג, לנתבעת זכות להוסיף טענות לעניין הכיסוי הביטוחי, עם בירור פרטים אלו.

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע מסר מידע כוזב בכוונת מרמה ולכן חל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח הפוטר את המבטח מחבותו. עוד נטען כי מאחר ונעשה שימוש בלתי מורשה ברכב, הרי אין כיסוי ביטוחי מאחר שהכיסוי חל רק על נהג שנוהג על פי הוראות המבוטח או ברשותו. עוד נטען כי מי שנהג בפועל ברכב, נהג תחת פסילה וגם מטעם זה אין כיסוי ביטוחי.

הנתבעת הכחישה כי מדובר במקרה ביטוח של נהיגה ללא רשות הבעלים וטענה כי אין כיסוי ביטוחי בנסיבות אלו.

מעבר לטענות בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין וזאת לאור הליך שנוהל כנגד הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות בגין אותו אירוע במסגרת ת"ק 56775-03-16 (להלן: התביעה הקטנה). באותו הליך נקבע כי על התובע לפצות את בעלת הרכב החונה שנפגע בתאונה מהדיפת המכולה אליו. לשיטת הנתבעת, הקביעות שם מונעות מהתובע לדרוש כיסוי ביטוחי בהליך זה.