ת"א 56417-12-14 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' קנסטר

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, ובקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע ביום 25.8.15 בהיעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

2.תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת, כי בעל דין רשאי להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו תוך 30 יום מיום שהומצא לו. תקנה 528 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנות סדר הדין האזרחי מהוות "חיקוק", במובן תקנה 528 לתקנות, ולכן לשם הארכת המועד הנקוב בתקנה 201 לתקנות נדרש "טעם מיוחד שיירשם".

3.בענייננו פסק הדין ניתן ביום 25.8.15 והבקשה לביטולו הוגשה ביום 12.1.16, בחלוף המועד הקבוע בתקנה 201.

4. בנוגע להגדרת המונח "טעם מיוחד" שבתקנה 528 לתקנות, כבר ניתנה פסיקה עניפה, ושאלה זו נידונה רבות על-ידי בתי המשפט בכל הערכאות השיפוטיות, כאשר עם השנים אותו "טעם מיוחד" רוכך בפסיקה, ובעניין זה אני מפנה לדברים שנפסקו ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21/4/15)) :

"...לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד...לעניין זה יש גם להתחשב בסיכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד – ובענייננו, סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין...מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסיכוייו של ההליך...".

5.לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל זה לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, עד למועד הגשתה בפועל, ולהורות על ביטול פסק הדין, ולו מהטעם שקיים ספק באם בוצעה המצאה כדין לנתבע, זאת לאור דברי הנתבע בתצהירו, כי לא חתם על אישור המסירה וכלל לא ידע על התביעה, ולאור עיון באישור המסירה, אשר ממנו עולה ספק באם נמסרה לו הזמנה לדין, כמתחייב בתקנה 20 לתקנות. לכך מצטרף הצורך לאפשר לנתבע את יומו בבית המשפט, לאור סכום פסק הדין, כאשר לא שוכנעתי שמחדלו של הנתבע בנוגע למועד הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, הינו כה חמור, המצדיק את נעילת שערי בית המשפט בפניו.

6.בענייננו, קיים כאמור ספק בנוגע להמצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, משכך אין מקום כלל להתייחס לטענות ההגנה של הנתבע ולסיכויי ההצלחה של ההליך. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך אומר, כי יש בפי שני הצדדים טענות טובות וראויות להישמע, שמן הדין לדון ולהכריע בהן לגופן, ומשכך אין לשלול מהנתבע את הזכות להתגונן מפני התביעה.

7. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין, כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום. למעקב המזכירות.

8.הוצאות הבקשה ידונו בסופו של ההליך.