ת"א 56403-02-13 א.ר.ח.נ. שיווק וניהול פרוייקטים בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל -מחוז דרום ואח'

לפני בקשה לביטול פסק הדין המורה על מחיקת התביעה, אשר ניתן ביום 16.4.15.

עניינה של התובענה, אשר הוגשה בתחילת שנת 2013, הינו בהתקשרות בין התובעת, העוסקת בתחום הנדל"ן, לברי רשות בנחלות במושב רווחה, לצורך ניצול זכויותיהם בהרחבה ולשיווקן לצדדים שלישיים.

על פי האמור בכתב התביעה, לאחר ששלמה התובעת את חובותיהם של 18 ברי רשות במושב, כפי שהוסכם, ולאחר שהתקשרה בהסכם עם צדדים שלישיים, הוציאה הנתבעת 1- רשות מקרקעי ישראל צו להקפאת ההרחבה , מאחר וקבלה תלונה כי קיימת גבייה של כספים אסורים, תלונה- אשר הוגשה , ככל הנראה, על ידי הנתבע 2- מתחרה עסקי של התובעת.

לעמדת התובעת, צו ההקפאה גרם לה לנזקים מרובים ונעשה באופן שגוי ולפיכך הוגשה התביעה בסכום של 1,300,000 ₪.

ביום 24.3.15, לאחר שהתובעת לא קיימה את צו גילוי המסמכים, הוגשה בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה.

בו ביום נתנה החלטתי ולפיה "אם לא יבוצע גילוי המסמכים תוך 7 ימים מהיום, איעתר לבקשה".

ביום 16.4.15- לאחר חולף המועד ומשהוגשה הודעת הנתבעת 1 כי תצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת טרם הוגש- ניתן פסק הדין בזו הלשון- "אין זו הפעם הראשונה שנטען למחדליה של התובעת. בפעם האחרונה התריתי בה כי אם לא תקיים את צו גילוי המסמכים אעתר לבקשת המחיקה. משהגישה הנתבעת הודעה זו , כי חרף ההתראה, לא עמדה התובעת בהחלטות בית המשפט, הנני מוחקת את התביעה". אשר לאחריו, ביום 19.6.15, עתרה התובעת למתן ארכה לגילוי המסמכים. הואיל ובאותו מועד כבר נמחקה התביעה- לא נדרשתי לבקשה שהוגשה, כאמור, באיחור ניכר.

כעת, עותרת התובעת לביטול פסק הדין. לטענתה, גילוי המסמכים, אשר מתפרש על פני כ- 490 עמודים, נעשה עוד קודם לכן באמצעות הדוא"ל, כפי שהוסכם בין הצדדים.

עוד טוען ב"כ התובעת כי הגשת העותק הקשיח של גילוי המסמכים נעשה באיחור מחמת נסיבות רפואיות אשר חייבו את שהייתו הפתאומית מחוץ לגבולות המדינה וכי מכל מקום- לא היה נכון להורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 2, אשר לא הגיש בקשה בעניין זה, כי אם כנגד הנתבעת 1.

אל הבקשה לא צורפה כל אסמכתא אשר מעידה על מצב רפואי כזו או אחר וכל שצורף הינו אישור על משלוח דואר רשום אל הנתבעות, אשר נושא את התאריך 4.5.15- מספר שבועות לאחר שנמחקה התביעה.

מנגד, התנגדו הנתבעים לביטול פסק הדין. בתגובתם , שבו ועמדו הנתבעים על מחדליה המתמשכים של התובעת.

הנתבע 2 הבהיר כי תצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת לא הומצא לו במועד וכי הטעם לכך שלא הגיש בקשה למחיקת התביעה כנגדו נעוץ בכך שבמועד בו בקש לעשות כן- כבר ניתן פסק הדין. עוד שב והבהיר כי על פי התקנות, מקום בו תובע אינו מקיים אחר צו בית המשפט- קיימת לבית המשפט הסמכות להורות על מחיקת התביעה כולה.

הנתבעת 1 ציינה בתגובתה כי טענתה של התובעת לפיה נשלח גילוי המסמכים באמצעות הדוא"ל, הועלתה לראשונה לאחר פסק הדין. עם זאת, בירור שנעשה לצורך איתור הודעת הדוא"ל העלה כי זה מעולם לא הגיע לידי הפרקליטות. מכל מקום, לתגובה צורף העתק הודעת דוא"ל מיום 5.11.13 שנשלח על ידי הנתבעת 1 ומוען אל התובעת ולפיה- " נכון שהסכמנו על הגשה במייל, אבל אני מבקשת שנשנה את ההסכמה ביחס למסמכים כאלה, שהם ארוכים/ מפוצלים/ מלאי נספחים (ונספחים של נספחים)".

לתשובתו, צירף ב"כ התובעת, צילום דרכון מושחר, אשר אמור ככל הנראה להוות אסמכתא למועדים בהם שהה מחוץ לגבולות המדינה וכן רשימת מסמכים שנשלחו באמצעות הדואר. אינני סבורה כי ניתן להסיק דבר מאסמכתאות אלה.

דיון והכרעה-

ככלל, בית המשפט מוסמך להורות על ביטול פסק דין מקום בו מדובר בביטול מחובת הצדק- עת נפל פגם בהליך ולחילופין- מתוך שיקול דעתו (ראה בעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 371- 374).

בנסיבות המקרה לא מצאתי כי נפל כל פגם בהליך ונסיבותיו אינן מצדיקות את ביטול פסק הדין, כי אם היפוכו של דבר.