ת"א 56395-11-10 יוסף עיסא אערי נ' כורי

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע המונע את ביצועו של פסק דין שניתן בקשר לפינוייה של דירה הנמצאת ברחוב אל רוסל 3 בעיר העתיקה בירושלים (להלן: הדירה).

תמצית העובדות וההליכים עד כה

התובעת היא אמו של הנתבע 2 )להלן: אליאס), התביעה נגד אליאס נמחקה ביום 16.11.2011 מחוסר מעש. כנגד אליאס ניתן ביום 6.12.2007, על ידי כב' השופט שמעוני, לבקשת הנתבע 1 (להלן: הנתבע), פסק דין המורה על פינויו של אליאס או מי מטעמו מן הדירה (ת"א 9829/02, להלן: פסק הדין לפינוי). במסגרת ניהול התביעה לפינוי, הסכימו הצדדים (הנתבע ואליאס) כי הנתבע הוא דייר מוגן בדירה וכי הוא השכיר לאליאס את הדירה בשכירות מוגנת ביום 16.9.1993. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם הנתבע רשאי לפנות את אליאס מן הדירה, בין היתר משום שנטש את הדירה, (פרוטוקול הדיון בתביעה לפינוי, מיום 9.12.2003). במסגרת פסק הדין לפינוי פסק כב' השופט שמעוני כי אליאס, שדר באוסטרליה, נטש את הדירה וכי עליו או על מי מטעמו, לפנותה.

ערעור על פסק הדין לפינוי נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.1.2009 (ע"א 2052/08, להלן: פסק הדין בערעור).

ביום 14.1.2009, פתח הנתבע בהליכי הוצאה לפועל (תיק מס' 03-08695-09-6, להלן: הליכי ההוצאה לפועל) לשם פינוי אליאס או מי מטעמו מן הדירה. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הגיש אליאס (באמצעות בא כוחו ומבלי שהופיע לדיון) בקשה לביטול ההליכים בטענת "פרעתי" כי קיים את פסק הדין לפינוי ומסר את המפתח של הדירה לנתבע. עוד טען אליאס במסגרת אותו הליך כי אמו, התובעת בתיק דנן, הנמצאת בדירה, אינה נמצאת בה מכוחו. אליאס שגר כאמור באוסטרליה, לא טרח להתייצב לדיון וכב' רשמת ההוצאה לפועל, אושרית הובר היימן, מחקה את בקשתו. בקשת התובעת, למנוע את פינוייה נדחתה אף היא משלא נצלה את הימים שהוקצבו לה על ידי כב' הרשם פליקס (14 ימים), בהחלטה מיום 15.6.2009, לפנות לערכאה מוסמכת, לשם עיכוב הליכי הפינוי (ראו החלטת כב' הרשמת הובר היימן מיום 4.11.2010).

ערעורה של התובעת על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל נמחק לבקשתה, לאחר שהגישה את התביעה דנן (שהוגשה תחילה לבית המשפט לענייני משפחה והועברה לבית משפט השלום), במסגרתה ניתן לה על ידי כב' השופט עודד שחם, סעד זמני, המונע את פינוייה מן הדירה עד להחלטה בתביעה העיקרית (החלטה מיום 2.12.2010).