ת"א 56364-11-15 גלילי ואח' נ' טי.אס.סי. אחזקות בע"מ ואח'

1. בפניי בקשת התובע להתיר לו להגיש מסמכים נוספים (בקשה ששורבבה להודעתו מיום 9.1.17, בסעיף 4), בדמות הודעות מייל. בנוסף, בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע בערובה להוצאות משפט.

2. תחילה לבקשת התובע. בתגובתה מסכימה הנתבעת לקבלת הבקשה אך מבקשת כי יתאפשר לה להגיש תצהיר עדות ראשית מתוקן וכן מבקשת לחייב את התובע בהוצאות משפט. הנתבעת מציינת כי הבקשה הוגשה בשל הערות בית המשפט בדבר ליקויים בתצהיר.

3. נוכח ההסכמה, דין הבקשה להתקבל. אעיר כי לתצהיר מטעם התובע לא צורף נספח כלשהו, ואזכיר כי נספחים לכתב התביעה אינם מהוים ראיה. לפיכך ישקול התובע צעדיו בהקשר זה ועל מנת שלא תיווצר תקלה טכנית הריני לאפשר לתובע לצרף לתצהירו את הנספחים שצירף לכתב התביעה.

כיוון שהתובע מבקש להוסיף ראיות חדשות, זכותה של הנתבעת להגיב לכך. תצהיר התובע יוגש איפוא, באותו נוסח שבתיק, בצרוף הנספחים הנוספים, תוך 15 ימים. הנתבעת תהא רשאית להגיש תצהיר מתוקן בתשובה 15 ימים לאחר מכן.

4. אשר לבקשה לחיוב בערובה. בבקשה נטען כי סיכויי הבקשה קלושים וכי "מצבו הפיננסי אינו ברור" וכי "ייתכן שאף הורע". התובעת הגיש תגובה בה ביקש לדחות את הבקשה.

חיוב בערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145 (1999)).

טענות הנתבעת לגבי מצבו הכלכלי של התובע הינן טענות בעלמא, לא ברורות וספקולטיביות. יש להראות כי מצבו הכספי של התובע חמור ולא יוכל לעמוד בהוצאות שיושתו עליו, והנתבעת רחוקה מלעמוד בנטל זה.

אשר לסיכויי התביעה, מבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר שהחומר שבתיק מלמד כי התביעה נעדרת סיכוי או עילה. לפיכך, בקשה זו נדחית.