בן אהודה ואח' נ' ברמי ואח'

התובעים רכשו מן הנתבעים בית מגורים. המחלוקת היסודית בין הצדדים היא בשאלה האם היו בנכס בעת המכירה פעילות טרמיטים ומוקדי רטיבות, שהנתבעים ידעו או היו צריכים לדעת עליהם, והאם הנתבעים הפרו את הסכם המכר בכך שלא גילו אותם לתובעים.

רקע עובדתי ויריעת המחלוקת

1. בשנת 2020 הנתבעים רכשו את הנכס מושא התביעה, בית צמוד קרקע בישוב מיתר, רחוב ברבור 1 ("הנכס" או "הבית").

2. בשנת 2022 העמידו הנתבעים את הנכס למכירה, וביום 20.05.2023 נחתם הסכם מכר בין הצדדים ("ההסכם"), שלפיו רכשו התובעים את הנכס תמורת ₪3,240,000.

3. אין מחלוקת שהתובעים ביקרו בנכס מספר פעמים לפני חתימת ההסכם, וכן בתקופה שבין החתימה לבין מסירת החזקה, בין היתר באמצעות אנשי מקצוע מטעמם.

4. ביום שישי, 11.08.2023, נמסרה החזקה בנכס לתובעים. למחרת, 12.08.2023, הזיזו התובעים ארון עומד במטבח וגילו מאחוריו סימנים לטרמיטים. כן מצאו התובעים רטיבות מאחורי ארון בחדר השירות. התובעים יידעו על כך את הנתבעים באותו ערב, הן באמצעות באי כוח הצדדים והן בשיחה ישירה. ביום 13.08.2023, פירקו התובעים צוקל (פנל תחתון) במטבח וגילו נזקי טרמיטים נוספים. ממצאים אלו דווחו אף הם לנתבעים.

5. בעקבות זאת, ביקרו בנכס מספר מדבירים מטעם הצדדים, שבחנו האם קיימת בעיית טרמיטים בנכס.

6. ביום 26.09.2023 נשלח מכתב התראה באמצעות בא כוח התובעים, ובעקבותיו התקיימה התכתבות, שלא הניבה תוצאות. לפיכך, ביום 26.12.2023 הוגש כתב התביעה לבית המשפט.

7. בתמצית, התובעים טוענים כך: בנכס קיימת מכת טרמיטים פעילה, כולל בגינת הנכס; הנתבעים ידעו על קיומם של הטרמיטים ונזקי הרטיבות, ולמצער היה עליהם לדעת על כך; הנתבעים נמנעו מלגלות לתובעים מידע מהותי זה עובר לחתימה על ההסכם; בכך הפרו הנתבעים את חובת היידוע וחובת תום הלב במשא ומתן המוטלות עליהם על פי דין ומכוח ההסכם. התובעים הסתמכו על סעיפים 16 ו-28 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ("חוק המכר") וסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כתוצאה מהפרה זו, נטען, זכאים התובעים לפיצוי עבור ירידת ערך הנכס בשווי 330,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל והוצאות שנדרשו להם התובעים, בסך 15,000 ₪, וכן לפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם בסך 324,000 ₪, בגין הפרתו היסודית. על אף הנטען, התובעים ציינו שהם מעמידים את תביעתם על סך 345,000 ₪, בהתאם לשני רכיבי הפיצוי הראשונים דלעיל, "משיקולי אגרה".

8. לטענת הנתבעים, בנכס אין מכת טרמיטים פעילה. הנתבעים מודים בכך שהסימנים שאותרו מלמדים על כך שבעבר היו טרמיטים בנכס, אך מדובר בממצא היסטורי לא פעיל, ובמועד מכירת הנכס לתובעים לא הייתה פעילות של טרמיטים. הנתבעים הכחישו בתוקף שידעו או היה עליהם לדעת על קיומם של הטרמיטים או הרטיבות. הנתבעים ציינו שהתובעים ביקרו בנכס מספר רב של פעמים, בחלק מהמקרים בליווי אנשי מקצוע, לא זיהו את המפגעים הנטענים, וכי המפגעים אותרו רק לאחר פירוק והזזה של ריהוט כבד. לעניין הנזק, הנתבעים טענו שלא נגרם לתובעים נזק מהותי, שכן התובעים תכננו ממילא לבצע שיפוץ ובמסגרתו להחליף את המטבח.