ת"א 56292-10-13 ח' ואח' נ' ברלל ואח'

1.התובעת היתה לקוחה של הנתבע, שהוא עורך דין.

הנתבע ניסח עבור התובעת ועבור בעלה לשעבר, הסכם יחסי ממון, שעליו חתמו השניים ביום 24/10/06.

2.לטענת התובעת, ההסכם נערך ונוסח על ידי הנתבע ברשלנות, אשר כתוצאה ממנה נדרשה לשלם סכומים שונים, שמלכתחילה ועל פי ההסכמות שהיו בינה ובין בעלה, לא היה עליה לשלם.

לטענת התובעת, ההסכם לא נוסח באופן שיבטיח את זכויותיה, כפי שסוכמו בינה ובין בעלה, וכפי שהובהרו לתובע, ועליו לשאת לכן בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך.

3.לטענת התובעת, על פי ההסכמות שהיו בינה ובין בעלה, ואשר הובהרו לנתבע, היה על הבעל לשאת בתשלומי ההלוואה שנלקחה לצורך רכישת הרכב, כאשר המטרה היתה לפטור את התובעת מכל אחריות לעלות כספית הנוגעת לרכב.

לטענתה, אף שנרשם בהסכם הממון כי הבעל הוא שישא בתשלומי ההלוואה, הנתבע לא דאג להסביר לה כי מאחר שההלוואה נלקחה בחשבון משותף לה ולבעלה, הרי שכלפי הבנק היא נושאת במלוא האחריות לתשלומי ההלוואה. התובעת טוענת עוד, כי הנתבע לא הסביר לה כי עליה לקבל את הסכמת הבנק לפטור אותה מיתרת תשלומי ההלוואה.

לטענת התובעת, בפועל ולאחר שנחתם הסכם הממון, הבעל חדל מלשלם את תשלומי ההלוואה, והבנק נקט בהליכי גבייה כנגדה. כפועל יוצא מכך, נדרשה לשלם לבנק סכום של 62,208 ₪ (בכתב התביעה נטען לסכום של 70,000 ₪ אך הסכום תוקן בהמשך).

לטענתה, על הנתבע להשיב לה סכום זה, שכן היא נאלצה לשלמו אך ורק בשל רשלנותו של הנתבע, שלא הבטיח את זכויותיה בהסכם שניסח.

4.התובעת טוענת עוד, כי על פי ההסכמות שהושגו בינה ובין בעלה, ואשר הובהרו לנתבע, סוכם כי מלוא זכויות הבעלות, בבית המגורים שהיה משותף לה ולבעלה, יעברו לידיה.