ת"א 56267-12-15

1.ברקע להחלטה זו, החלטת בית משפט זה מיום 19.1.16, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ולבסוף הסכמת הצדדים לגופה של מחלוקת.

במסגרת הסכמה זו הותירו הם לשיקול דעת בית המשפט את שאלת ההוצאות, לאחר טיעון קצר במתכונת מוסכמת.

2.במוקד החלטה זו, אפוא, שאלת ההוצאות.

3.ראשית, אין לי אלא לברך את הצדדים שהשכילו להגיע להסכמות, ותקוותי שימשיכו בדרך זאת.

4.ואולם, לתפיסתי, כאשר אין בפני בית המשפט תשתית לפסיקה בשאלה מי מבין בעלי הדין עשה שלא כהלכה ועליו לשאת בהוצאות, ראוי לבית המשפט להימנע מכל פסיקה בכיוון זה.

5.ניתנה הדעת לכל טענות הצדדים, ומבין אני גם את הטעם שבטענות המבקשים ובא-כוחם הנכבד. ועם זאת, קיימות אף טענות מן הצד השני, ובהיעדר כל דיון בו יכול היה בית המשפט להגיע למסקנות לחובתו של מי מבין בעלי הדין, נשמטת הקרקע מתחת לרגלי האפשרות להגיע למסקנות שיהוו בסיס לפסיקת הוצאות. בבקשת המבקשים טענות עובדתיות רבות וללא דיון נבצר ממני לבחון האם ועד כמה הן מבוססות. אינני בדעה שמעצם העובדה שהוגשה בקשה ובעקבותיה הגיעו הצדדים להסכמות מבורכות, ניתן בהכרח להסיק את המסקנה שעל הפרק משיבים שכשלו במידה שתצדיק את חיובם בהוצאות, ותפיסתית, מכך שהושגו הסכמות, לא נכון להסיק שבהכרח בעל הדין שהגיש את הבקשה הראשונה, הצדק דווקא לצידו. ובמאמר מוסגר אוסיף, שאין תמונת המצב שונה בהרבה ממקרים רבים בהם מגיעים בעלי דין נכבדים להסכמה, ואין לבית המשפט כל אפשרות לקבוע מסמרות שיהוו בסיס לפסיקת הוצאות, באשר אין בפניו אלא טענות הצדדים, לגיטימיות לחלוטין מכל צד, ללא ספק, אך כאלה שלא הוכחו כל צורכן, בהעדר כל דיון.

6.נוכח האמור, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.