ת"א 56258-01-16 סמניה נ' תאופיק דאוד(המנוח) ואח'

בפניי תביעה ובה עותר התובע למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הוא זכאי להירשם כבעל הזכויות בחלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 10318 מאדמות שפרעם - (להלן: "החלקה").

התובע טען, כי הנתבעים 1 ו- 2 הינם הבעלים הרשום ו/או העתידים להירשם כבעלי הזכויות בחלקה.

עוד טען התובע, כי הנתבעת 3 – רשות מקרקעי ישראל – (להלן – "הנתבעת" או "הנתבעת 3"), הינה בעלת זכויות בחלקה שהעבירה או התחייבה להעביר לנתבעים 1 ו- 2 באופן הבא:

10/108 חלקים מהחלקה נרשמו בנסח הרישום, 20/108 חלקים בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר שעל פיו קיבלו זכויות של אחרים ושנרשמו ביום 7/8/89 בהתאם לשטר 005482, 15/108 חלקים ביחד עם 3/24 חלקים שקיבלו הנתבעים 1 ו- 2 מנתבעת 3 בהתאם לעסקת חליפין, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין שניתן ביום 21/6/74, בת"א (חי') 1614/72 - (להלן: "פסק הדין הראשון"). פסק הדין הראשון תוקן בהתאם לבקשה מוסכמת ביום 3/11/95.

לפסק הדין הראשון צורף הסכם פשרה בצירוף רשימת החלקות שהנתבעים 1 ו- 2 אמורים להעביר לנתבעת 3, וגם החלקות שנתבעת 3 אמורה להעביר לנתבעים 1 ו-2.

אין מחלוקת כי בהתאם לפסק הדין הראשון, אמורים הנתבעים 1 ו-2 לקבל את הזכויות בחלקה והגם שפסק הדין הראשון ניתן לפני שנים רבות (ביום 21/6/74), טרם רשמה הנתבעת 3 על שם הנתבעים 1 ו-2 את הזכויות בחלקה זו.

מתברר, כי קיים קושי לבצע את הסכם החלפין שקיבל תוקף של פסק דין בפסק דין הראשון, מסיבות שאינן תלויות בנתבעים 1 ו-2, שלטענתם, הנתבעת 3 העבירה חלק מהחלקות שהם היו אמורים לקבל, לצד ג'.

הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה ובסעיף 5 התייחסה להתחייבותה במסגרת פסק הדין הראשון, תוך הפניה להסכם הפשרה שהתגבש והוסיפה בסעיף 5(ב) לומר כי על יסוד כל אלה:

"עולה כי לנתבעת לא הייתה התנגדות למתן פסק דין לפיו התובע רכש 1,074 חלקים מתוך 1,296 חלקים בחלקה מהנתבעים 1 ו-2, אך הסכמתה הותנתה בכך שבטרם יירשם התובע, יעשו הנתבעים 1 ו-2 את כל הדרוש מצדם לביצוע פסק הדין בת"א 1614/72 של בית משפט המחוזי בחיפה, לרבות רישום הזכויות על שם הנתבעת בכל החלקות לפי פסק הדין הנ"ל".