ת"א 56228-02-14 הופמייסטר ואח' נ' להבי ואח',ת"א 13961-03-14 הופמייסטר נ' להבי ואח'

לפני בקשה למתן צו עשה זמני, אשר יורה למשיבים להשיב לקדמותה את דרך הגישה בין חלקות הצדדים, ובכך לאפשר למבקש מעבר ברכב וברגל דרך חלקת המשיבים לחלקה שבבעלותו.

טרם שאדרש לטענות הצדדים ולרקע להליך, אציין כי בהחלטה מיום 27.2.2014 הוריתי על קבלת תגובת הצד שכנגד, והבקשה, אשר במקורה הוגשה במעמד צד אחד, נקבעה לדיון במעמד הצדדים.

במסגרת הדיון בבקשה נעשו נסיונות לפשרה והצדדים אף הופנו להליכי גישור. הצדדים הינם שכנים, ולו היה מסתייע הליך זה בוודאי שהדבר רצוי עשרות מונים. שכן, כעולה מכתבי הטענות, המחלוקות ביניהם נובעות מיחסי השכנות והינן רחבות בהרבה מסוגייה מקומית זו, המתבררת כעת לפניי. מכל מקום, נסיונות הפשרה לא צלחו, ולאחר קיומם של שני דיונים נוספים הוריתי על הגשת סיכומים בכתב בבקשה. בד בבד עם הגשת הסיכומים הושלמה גם הגשת כתבי הטענות, לרבות תביעה שכנגד.

בכתב התביעה עותר המבקש לצו עשה קבוע, שיורה למשיבים לקיים את הסכם השיתוף ביניהם. כן הוא עותר לסעדים כספיים בסך של מיליון ₪ בגין נזקים, שלטענתו נגרמו לו עקב הפרת ההסכם. בתביעה שכנגד עותרים המשיבים בין היתר לסעד הצהרתי, במסגרתו יקבע כי זכות המעבר המוקנית למבקש בהסכם השיתוף מוגבלת למעבר רגלי בלבד. עוד הם עותרים לצו עשה, שיורה למבקש להרוס קיר תומך שבנה במגרש ולבנות תחתיו קיר חדש, בהתאם להוראות החוק ובאופן שמבטיח את שלומם ובטחונם. כמו כן, עותרים המשיבים לפיצויים בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם ע"י המבקש עקב שימוש שלא כדין במגרשם.  

רקע כללי:

כאמור, הצדדים שכנים, ובבעלותם יחדיו חלקת קרקע הידועה כגוש 15308 חלקה 241 במושבה כנרת. מדובר בחלקה בשטח של כשני דונם, אשר במשך כ – 4 עשורים הייתה כולה בבעלות המשיבים, אשר בנו עליה את ביתם בשנת 1977.

בשנת 2010 מכרו המשיבים שטח של 1,260 מ"ר (כ 2/3 החלקה) לה"ה שמש ומורד, כאשר בידיהם נותר שטח של 702 מ"ר. החלקה חולקה ל – 3 תתי חלקות. המבקש, אשר רכש את השטח ממורד ואסלן (האחרון רכש משמש) מחזיק בחלקות 241/2 ו-241/3 כולל בית המגורים (ולהלן: חלקת המבקש), המשיבים מחזיקים בתת חלקה 241/1 עליה בנו בית חדש (להלן: חלקת המשיבים).

בין חלקת המבקש לחלקת המשיבים קיימים הפרשי גובה משמעותיים, כאשר חלקת המשיבים נמצאת מתחת לחלקת המבקש. הגישה לחלקת המבקש אפשרית רק ע"י שימוש בדרך המעבר הנמצאת בחלקת המשיבים  והמחברת בין החלקות (להלן: הדרך). 

אין חולק כי בין המשיבים לבין מורד ושמש נערך ביום 24.5.2010 הסכם שיתוף לצורך חלוקת השימוש במקרקעין (להלן: הסכם השיתוף). הסכם השיתוף קובע כי הוראותיו יחולו ויחייבו את הצדדים ואת חליפיהם ויורשיהם וכל מי שיבוא במקומם, והצדדים אינם חלוקים על כך שהוראות הסכם זה חלות אף עליהם. 

המבקש, אשר כאמור רכש את החלקות ממורד ושמש, ביקש לשפץ את הבית שנמצא על מגרשו לצרכיו, מהלך עניינים אשר יצר מחלוקות קשות בין הצדדים. בשלב זה יש להכריע במחלוקת אשר נוצרה סביב סוגיית המעבר בדרך, היינו, המעבר לחלקת המבקש דרך חלקת המשיבים.

יצוין, כי הבקשה כפי שהוגשה בראשיתה עסקה גם בסוגיית קו הביוב העובר מחלקת המבקש ואמור לחצות את חלקת המשיבים, אולם סוגייה זו באה על פתרונה במסגרת הסכמות הצדדים במהלך הדיונים ולפיכך אין עוד צורך להידרש לעניין זה בשלב הנוכחי.

ואלה טענות המבקש:

במסגרת סע' 7 להסכם השיתוף, התחייבו המשיבים לאפשר לבעלים המשותף לעבור בדרך המסומנת בתשריט שצורף להסכם. בפועל, חסמו המשיבים את המעבר באמצעות סלעים, ומנעו כך מהמבקש את הגישה למגרשו באמצעות כלי רכב.

בעקבות הפרת ההסכם פנה המבקש לבית משפט השלום בנצרת והגיש בקשה לסעד זמני שיאפשר את המעבר (ת.א. 43764-0612). בדיון שהתקיים ביום 13.6.2013 בפני כב' השופטת עירית הוד, הסכימו הצדדים כי תתאפשר זכות מעבר בדרך באמצעות כלי רכב כבדים עד ליום 3.9.2013. ביום 6.9.2013 גילה המבקש לתדהמתו כי המשיבים חפרו את הדרך, וגרמו להנמכת החיבור בין החלקות באופן שלא מאפשר מעבר, אף לא באמצעות רכב פרטי.

מחוות דעת שמאית שנערכה לבקשת המבקש, עולה כי המשיבים "גילחו" 45 ס"מ מהדרך בקטע הדרך שמחבר בין החלקות, ובכך הגבירו את השיפוע של הדרך באופן המהווה סכנה בטיחותית להידרדרות כלי רכב.

הדרך, כפי שזו מופיעה בתשריט שצורף להסכם, אושרה ע"י רשויות התכנון. חסימתה מהווה פגיעה בזכויות הקנייניות של המבקש ומסבה לו נזקים קשים, בין היתר, מעכבת את כניסתו וכניסת משפחתו לבית החדש.

במסגרת בקשה זו עותר המבקש להורות למשיבים לסלול מחדש את החיבור בין החלקות ולאפשר לו את המעבר לחלקתו.  

טענות המשיבים: