ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני

לפני בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראות סעיף 6ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: החוק).

רקע

1.המשיב הגיש תביעה לנזקי גוף בהתאם להוראות החוק בשל תאונת דרכים מיום 28/08/2013 (להלן: התאונה). המבקשת הייתה מבטחת הרכב בזמן אירוע התאונה.

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") כפגיעה בעבודה ואולם תחילה הוכרו הפגימות בצוואר ובראש בלבד ונקבע כי הטנטון עליו התלונן המשיב אינו קשור לפגיעה הנדונה. לפיכך, הגיש המשיב תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המוסד שלא להכיר בטנטון במסגרת התאונה הנדונה שבסופה ניתן פסק דין בהסכמה המכיר בתביעה בגין הפגיעה האקוסטית. עם ההכרה בטנטון הוחזר עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לצורך קביעת נכותו ובהחלטת הוועדה הרפואית נקבע כי למשיב נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי. הוועדה בקביעתה הנ"ל קיבלה את האמור בחוות הדעת של היועץ מטעמה – ד"ר ברודסקי אלכסנדר (להלן: חוו"ד היועץ).

על רקע זה הגישה המבקשת בקשתה להבאת ראיות לסתור.

טענות הצדדים

2.המבקשת טוענת כי הוועדה הרפואית מטעם המוסד קבעה את אחוזי הנכות בגין טנטון ללא כל דיון ובחינה של חוות דעת היועץ. כמו כן, מעיון בדו"ח הוועדה הרפואית ובחוות דעת של היועץ עולה כי הם לא היו מודעים לכך שהמשיב התלונן על טנטון בגין חשיפה לרעש במקום עבודתו והדברים תועדו בכרטיס הרפואי של קופת חולים. לטענתה מדובר במשיב שהסתיר במכוון את מצבו הנ"ל ממומחי המוסד ועובדה זו לבדה יש בה כדי להצדיק ולהיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור.

3.המשיב טוען כי המוסד לא מקל בהחלטותיו במיוחד כשמדובר בקביעת דרגת נכות וכך נהג אף בענייננו. החלטת המוסד ניתנה לאחר בדיקה מעמיקה ויודגש כי במקרה דנן המוסד דחה תחילה את הטענה לפגיעה מסוג טנטון ורק לאחר בחינה מעמיקה והליך משפטי אושרה הפגיעה מטעם המוסד. עוד נטען כי הלכה למעשה בקשת המבקשת מתייחסת לאי הפעלתה של תקנה 15(ד) לתקנות המוסד ואולם בפסיקה נקבע כי תקנה 15(ד) אינה מצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

דיון והכרעה