ת"א 56136-03-15 הזימה נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל ואח'

1.התובע הגיש תביעה במסגרתה עתר לקבלת פסק דין הצהרתי הקובע שפסק הדין המוסכם אשר ניתן בעת"מ 36175-12-13 יבוטל וכן יקבע כי הסכמתו למשוך את העתירה ללא צו להוצאות כפי שהיא מתועדת בפרוטוקול הדיון באותה עתירה, פרוטוקול מתאריך 9.3.14, תבוטל.

בסעיף 1.19 לכתב התביעה, טען התובע:

"לאחר שנתקיים דיון בעניינו דחק בית המשפט לעותר למחוק את עתירתו, שאם לא כן העתירה תדחה בפסק דין, ויודגש כי התובע ביקש מבית המשפט לתת לו שהות להשיב להצעה לשבעה ימים בלבד, אולם בית המשפט לא נתן למערער שהות זו, חרף שמדובר בהחלטה גורלית".

"הלחץ" היחיד המתואר בכתב התביעה הינו העדר הסכמה לתת לתובע שהות של 7 ימים, כאשר כמתועד באותו פרוטוקול דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, היתה הפסקה במהלך הדיון בעתירה אשר לאחריה הודיע בא כוח העותר (ודוק – העותר היה מיוצג על ידי אותו עורך דין המגיש את התביעה בתיק שלפנינו), כי הינו מקבל את המלצת בית המשפט שם למשוך את העתירה בלא צו להוצאות.

יתר על כן, נציין כי האמור בסעיף 1.19 לכתב התביעה אינו ברור לבית המשפט, שכן העתירה נדחתה ולא נמחקה והעותר/התובע בתיק שלפנינו, לא ביקש באופן מיידי עם קבלת פסק הדין באותה עתירה, לתקן את פסק הדין לפסק דין מחיקה.

2.הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה, שימוש לרעה בהליכי משפט, חוסר תום לב, מעשה עשוי, עיקרון סופיות הדיון, וכן מניעות והשתק.

הנתבעים טענו בבקשתם, כי עיון בפרוטוקול הדיון מתאריך 9.3.14 באותה עתירה מנהלית שהגיש התובע, יש בו כדי להוביל למסקנה הברורה שאין ממש בטענות התובע באשר לטעות או לכפייה והמדובר בטענות הנטענות בחוסר תום לב.

הנתבעים אף טענו כי אם התובע, אשר היה מיוצג בעת הדיון בעתירה המנהלית, סבר כי לא קיבל ייצוג הולם באותה עתירה (והנתבעים אינם סבורים כך), הדרך לפעול בהקשר לכך אינה בהגשת תביעה לביטול הסכמתו למשיכת העתירה המנהלית.

הנתבעים אף הדגישו כי כל אחד משני הצדדים שמע את הצעת בית המשפט שניתנה לאחר שהעותר/התובע בתיק שלפניי, השמיע את מלוא טענותיו ובאי כח שני הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט וברור מהפרוטוקול שאין כל ממש בטענות התובע כי כאשר הצהיר בא כוחו על הסכמה למשיכת התביעה, הוא סבר כי תהיה הכרעה לגופו של עניין בעתירה.