ת"א 56109-10-13 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שורצבוים

לפניי בקשה לביטול פסק הדין, שניתן בהעדר הגנה ביום 9/4/14.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה בהדבקה מיום 19/11/13 במען רח' שמשון 22/3, חיפה. המסירה נתמכה בתצהיר מר דוד לצרס, שהעיד לפניי היום. לפי עדותו נקש על הדלת, נשאל ע"י מי שהיה בידרה והביט בעינית מי הוא, וכשתיאר את מטרת בואו, סירב האדם בדירה לפתוח את הדלת. מר לצרס טען כי על תיבת הדואר של דירה מס' 3 מופיע השם "שוורצבוים" וכי עובדת מגוריו אומתה גם ע"י השכן מהקומה למטה, מר יוחנן יוזקלוביץ.

עסקינן בבקשה הרביעת של המבקש, העוקבת בקשות מיום 5/1/15, 19/5/15 ו-31/5/15. כל הבקשות נדחו לאחר שניתנו למבקש הנחיות להגשת הבקשה בצירוף תצהיר, והוא נמנע מלעשות כן. כל ההחלטות, שנשלחו למבקש למען, עליו הצהיר בשלוש הבקשות דלעיל, רח' כספרי 28, חיפה (המופיע גם בתעודת הזהות) הוחזרו על ידי הדואר כ"לא ידוע". לאחר שמסר המבקש מס' פקסימיליה נשלחו ההחלטות מיום 19/5/15, 1/2/15 ו-5/1/15 גם לשם, אך שוב ללא תגובה. המבקש לא שעה להחלטתי מיום 31/5/15 כי עליו למסור מען תקף שאינו תא דואר ואינו המען הרשום במרשם האוכלוסין, משם מוחזרים כל כתבי בי הדין.

הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 6/12/15 וביום 7/12/15 צורף לה תצהיר, והיא נקבעה לדיון היום. למחרת עתר המבקש לקבלת כתב התביעה בפקסימיליה והמזכירות שלחה לו אותו.

אין חולק כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ומועד הידיעה על פסק הדין הינו לכל המאוחר 4/1/15, המועד הנזכר בבקשה מיום 5/1/15, לה צורפה המעטפה שנשלחה ממשרד ב"כ המשיבה.

המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה, כי לא קיבל את החלטות בית המשפט, כי שילם את דמי השכירות לפי הסכם דיירות מוגנת מכריתת ההסכם בשנת 1983 במשך כ-25 שנה, וכי יש לו טענות נגד המשיבה על כך שלא ביצעה את חובותיה כבעלת הנכס, והוא נאלץ לתקן גג ישן שקרס על חשבונו.

בדיון היום העלה המבקש טענות רבות וחדשות, שזכרן לא בא בתצהירו, אף לא בבקשותיו הקודמות ללא תצהיר, ובמיוחד לא מסר מען מגורים בטענה כי אין לו מען קבוע והוא נע ונד. המבקש חזר בו מטענתו כי מענו הינו רח' כספרי 28, חיפה, טען כי התגורר בדירת אימו ברח' שמשון 22, חיפה הסמוך לרח' כספרי, עד תחילת שנת 2013 "עד שנזרקתי משם". בסיכומים פירט המבקש כי פונה מהדירה ברח' שמשון (הוא טען כי אינו יודע מה מספר הדירה) וכי בחודש אוקטובר 2013 ניתן צו מניעה ע"י בית משפט המחוזי כאן. לא צורפו אסמכתאות וב"כ המשיבה התנגדה, בצדק, להרחבת החזית.

במיוחד לא הצליח המבקש להציג הגנה בפני התביעה והטענה לפיה לא שילם דמי שכירות מוגנת, בשיעור של פחות מ-300 ₪ לחודש כארבע שנים. המבקש התחמק מלהשיב לשאלה מתי בפעם האחרונה שילם דמי שכירות בטענות שונות: בתחילה טען כי אינו זוכר ועליו לבדוק זאת, דבר שאינו יכול לעשות עקב הפריצות שהיו בעסקו, שם היו מאוחסנים מסמכי הנהלת חשבונות (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 15-16), לאחר מכן טען כי לא נכון שלא שילם זמן כה רב, שכן עד תקופה מסויימת היתה הוראת קבע (פרוטוקול, עמ' 6, שורות 1-2), לאחר מכן כי נשפל חומר כימי על המסמכים במהלך הפריצות (שם, שורות 7-8) ולבסוף טען באופו סתמי "לא נכון מה שאומרת התובעת שלא שילמתי שכר דירה מס' שנים, אני צריך למצוא את הקבלות" (שם, עמ' 8, שורה 5).

אין צורך לדון בסתירות בטענות המבקש לעניין התשלום ובעובדה שאינו נכנס לעובי הקורה ואינו טוען עד מתי שילם דמי שכירות, ועולה מדבריו בבירור כי הטענה לפיה דמי השכירות שולמו במלואם חסרת בסיס, שכן המבקש בהודאת בעל דין מודה כי הפסיק לשלם את דמי השכירות בצורה סדירה בסמוך למועד הנטען בתביעה. כאמור בבקשתו מיום 31/5/15: "השכירות המוגנת החלה בשנת 1983 שולמה כסדרה 25 שנים" (סעיף 10 לבקשה). חשבון פשוט מלמד כי בסביבות שנת 2008 חדל המבקש משלם את דמי השכירות בצורה סדירה.