ת"א 5610-06-14 אור חיים נ' ברוכמן ואח'

לפניי בקשת התובע לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התביעה.

התובע החזיק בבעלותו עסק של מתן שירותי מטבע (צ'יינג') בשכונת גאולה בירושלים. על פי כתב התביעה, הנתבעת 5 היא חברה בבעלות הנתבעים 1 ו-2 אשר עוסקת בתחום הדפוס והאופסט. הנתבעים 3 ו-4 הינם ילדיהם של הנתבעים 1 ו-2. לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים, אשר נהגו לפרוט כספים והמחאות אצל התובע, הוליכו אותו שולל והפקידו בידיו שיקים ללא כיסוי שתמורתם קיבלו כסף מזומן, והותירו אותו עם חובות עתק אשר מוטטו את עסקיו והביאו אותו לפת לחם ומצב בריאותי קשה.

לטענת התובע, הוא מצוי בקשיים כלכליים רבים ואין בידו אפשרות לשלם את האגרה הגבוהה אשר נגזרת מסכום התביעה. בעקבות המקרה נפגעו הכנסותיו והחלו להתנהל נגדו הליכי גבייה על ידי נושים שונים בגין הכספים שלווה עבור הנתבעים. החובות אותם צבר לא אפשרו לו להמשיך לקיים את העסק ובשנת 2010 סגר אותו תוך שהוא מותיר אחריו חובות רבים. התובע בקושי מצליח להתנהל ביום יום ולפרנס את משפחתו והוא נסמך על המשכורת הדלה של רעייתו. לתובע חובות רבים לבנק ועל חשבונות רובצים עיקולים רבים. חשבונו בבנק דיסקונט מוגבל, אינו פעיל ומצוי ביתרת חובה. לתובע דירת מגורים יחידה בת ארבעה חדרים בה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו, ועל הנכס עיקולים סך של יותר מ-2,000,000 ₪ בגין חובותיו, כאשר הנכס שווה פחות מכך. על הנכס אף רובצת משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת בנק לאומי ומשכך מנוע התובע מליטול הלוואות נוספות על הנכס. בעקבות חובותיו אף עומד התובע בפני הוצאת משפחתו מן הבית על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק לאחר שלא הצליח לעמוד בתשלומי המשכנתא.

עוד לטענת התובע חלה הידרדרות קשה ביותר במצבו הרפואי.

רעייתו של התובע עובדת במשרה חלקית כרכזת תרבות במתנ"ס כאשר בשאר הזמן היא סועדת את התובע. התובע חיזר אחרי כל מי מבני משפחתו כדי לקבל הלוואה נוספת לשלם את האגרה אך לא הצליח לגייס הלוואה.

התובע הצהיר כי באי כוחו אינן מקבלים כל תשלום בגין ייצוגו ושכרם הוסדר בהתאם להצלחת התביעה בלבד.

עוד נטען בבקשה כי לתובע סיכויים טובים מאוד לזכות בתביעה מאחר והיא מגובה במסמכים והודאות בעל דין בחובות אלו. התביעה מכילה רק את החובות שחבים הנתבעים לתובע ותשלומים ששלים כריבית על הסכום שנתן לנתבעים, ואין בה כל הפרזה או פיצויים מופרכים למרות שכל חייו נהרסו מפאת התנהלות הנתבעים.

בתגובת המדינה לבקשה נאמר כי נחה דעת המדינה כי התובע נעדר יכולת כלכלית.

יחד עם זאת סבורה המדינה כי אמנם קיימת לתובע עילת תביעה, אולם זו אינה ראויה ביחס לסכום התביעה. המדינה מצביעה על כך שסכום התביעה, העומד על 5,003,610 ₪, מורכב מהלוואה על סך 609,000 ₪ המגובה לכאורה באסמכתאות; הלוואה על סך 60,000 ₪ אשר אינה מגובה באסמכתאות כלשהן; ריבית של 6% אשר שולמה על ידי התובע במשך 83 חודשים בסך של 3,334,110 ₪, אשר ביחס אליה סבורה המדינה כי היא מופרזת לכאורה ודורשת אסמכתאות וכן כי היא מעוררת סוגיה של צפיות אשר הייתה או לא הייתה לנתבעים ביחס לאחוז ריבית זה שלכאורה שילם התובע; פיצוי של 1,000,000 ₪ בגין עגמת נפש.

לאור זאת סבורה המדינה כי יש רלבנטיות רבה לקבלת עמדת הנתבעים באשר לעילת התביעה והסכום הנתבע וכי אין מקום לתת פטור על מלוא הסכום הנתבע.

הנתבעים סבורים כי יש לדחות את הבקשה.

לטענת הנתבעים מצבו הכלכלי של התובע שפיר אם לא מעבר לכך. בתצהיר הנתבע 1 נטען כי על פי המידע שבידו התובע הינו אדם אמיד למדי וברשותו כסף ורכוש רב, לאביו נכסים ורכוש ובין היתר חנות יקרה באזור גאולה שם עובד המבקש כיום. מעיון בדפי חשבון הבנק שצירף התובע עולה בבירור שהתנהלותו הכספית מנוהלת מחוץ לחשבון זה – לא ניתן לראות שם תשלומים כלשהם, הראות קבע או כניסות כספים כלשהם, ונראה כי החשבון נועד להצגה לחקירת יכולת להוצאה לפועל ואין הוא מייצג כלל את רכוש התובע והכנסותיו. התובע גם נמנע מלציין בתצהירו את היקף רכושו ורכוש רעייתו והסתפק בצירוף תלושי משכורת וחשבון בנק לא פעיל. הוא גם לא מצא לנכון לפרט מה היו הניסיונות שעשה כדי לשלם את האגרה – האם פנה למאן דהו, ניסה ללוות סכום כלשהו וכיוצא בזה. העיון במסמכים הרפואיים שצירף התובע מעלה כי מצבו הרפואי שפיר.