ת"א 56080-11-13

1.מונחת בפני בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, לגילוי של שומות מס, רשימונים, חישובי מיסים ואישורי הנתבעת, מסמכים המתייחסים לרכישת כלי רכב הדומים לזה שרכש התובע.

הרקע

2.המבקש (להלן: התובע) ייבא רכב ביבוא אישי, ונדרש על ידי המשיבה (להלן: הרשות) לשלם מכס, בסכום שחושב על ידה על פי ערך העסקה בפועל בהתאם למידע ולמסמכים שהיו בידיה. לטענת התובע, המידע על בסיסו נערך חישוב המס שגוי, והוא מבקש להצהיר כי אין לו חוב נוסף כלפי הרשות.

3.בדיון ראשון בתיק ביום 06.05.15 - חרף חלוף המועד המקובל - אפשרתי לתובע להעביר דרישה לגילוי מסמכים ספציפי לרשות, בתוך פרק זמן שנקבע בהחלטה שניתנה.

ביום 29.05.15 הוגשה "בקשת התובע לגילוי מסמכים", ובה נתבקש לחייב את הרשות:

"להמציא תצהיר ערוך כדין המפרט הרשימונים ו/או חישובי המסים ו/או אישורי הרשות בעסקאות זהות ו/או דומות לרכב התובע בין התאריכים 1/10/2010 ובין 31/12/2011".

מתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים

4.לטענת התובע, המסמכים המבוקשים נדרשים לו להוכחת טענותיו, ויהיה בהם "פריסת מלוא האמת בפני כב' ביהמ"ש" . התובע טען כי בוודאי יש בידי הרשות טובין דומים או זהים, ולבטח נערכו שומות מס בגין טובין אלה, ועל כן יש לאפשר לתובע להוכיח טענתו באמצעות הנתונים של הרשות, המתייחסים לאותן טובים דומים או זהים. לגישת התובע, הימנעות ממסירת המסמכים הללו תהווה הסתרת נתונים מבית המשפט, וייתכן כי העובדה שהמסמכים לא הועברו עד כה, נובעת מכך כי המידע הקיים אצל הרשות תומך בטענתו כי הערכתה לעניין ערכו של רכב התובע, אינו מתאים להערכות אחרות שניתן ללמוד מהמסמכים שגילוים מבוקש.

5.הרשות בתגובתה טענה כי בהתאם לתקנה 120 לתקנות, ישנה דרישה כי בטרם בקשת בעל דין מבית המשפט לקבלת צו לגילוי מסמכים חובה לפנות לבעל הדין שכנגד. מאחר ולא היתה דרישה מקדימה כאמור, דין הבקשה להידחות על הסף. טוען כי דבר לא נעשה, המבקשים לא פנו למשיב בבקשה לקבל מסמך זה או אחר.

לגופו של עניין נטען, כי הרשות אינה מסתירה את המסמכים שבידיה, ששימשו אותה בקבלת החלטתה בעניינו של התובע, ואלו המסמכים אשר התובע רשאי לדרוש כי ייחשפו בפניו, אך מסמכים שלא עמדו בפני הרשות בעת הפעלת שיקול דעתה, אינם רלבנטיים בהליך שבו הטענה היא נגד שיקול הדעת של הרשות.

מאחר וערך הטובין לצרכי מכס נקבע בהתאם להוראות סעיף 132(א) לפקודת המכס [נוסח חדש], על בסיס המחיר ששולם בעד הרכב בצירוף הוצאות רלבנטיות, אין מקום לשיטת הרשות, לבחון עסקאות חריגות מקום שלא מתקיימים איזה מהחריגים שבסעיף 132 הנ"ל. גם אם התובע שילם יותר או פחות ממחיר השוק, או מחיר אחר מזה ששילמו אחרים שביצעו יבוא אישי של רכב דומה (והכל בשים לב לכך שקשה לערוך השוואה לרכבים אחרים), איך בכך להשפיע על עניינו של התובע. עמדת הרשות הינה כי התובע יכול להוכיח טענותיו באמצעות חוות דעת שמאי, גם בהעדר המסמכים המבוקשים על דו.

הרשות הבהירה כי המסמכים המבוקשים לא יאפשרו דיון הוגן, וממילא אינם נמצאים תחת ידה. לדיה, חיוב הרשות להעביר את המסמכים המבוקשים יחייב זימון אלפי מסמכים מהארכיב, סריקתם, סינונם, השוואת הרכבים האחרים לרכב התובע, לרבות היסטוריית הרכב והמפרטים הטכניים, ומחיקת פרטים חסויים מתוך המידע הכלול במסמכים.

6.התובע בחר שלא להגיש תשובה לתגובת הרשות, חרף האפשרות לעשות כן, והארכה הנוספת שניתנה לו לשם כך. מאחר שסברתי כי ראוי לקבל את עמדת התובע לעניינים שפורטו בתגובה, עיכבתי עוד מעט את מתן ההחלטה, אך עד היום לא הוגשה תשובה מטעם התובע, ועל כן ניתנת ההחלטה כעת, בלא קבלת תשובה כאמור.

7.לעניין מחיקת הבקשה על הסף - הצדק עם הרשות. הוראות תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרות לבעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת צו לגילוי מסמכים, רק באם פנה לצד שכנגד בבקשה בכתב להמצאת מסמכים, ולא נענה בתוך המועד הקבוע שם. כלשון ההוראה:

"בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו... לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה."

מאחר שהתובע לא הציג בפני מסמך המעיד כי אכן פנה לרשות על מנת לקבל את תצהיר גילוי המסמכים הספציפיים לגביו ביקש לקבל צו, ולא התייחס לעניין זה חרף פירוטה בתגובת הרשות לבקשה, לא קמה לו הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת צו לגילוי מסמכים, ועל כן יש מקום לדחות את הבקשה על הסף.

8.אף לגופה של הבקשה, לא ניתן להיעתר למבוקש, וזאת בשל אלה:

ראשית, התובע לא הסביר בדיוק מהם המסמכים הספציפיים שהוא מבקש, אלא כלל בבקשתו רשימה ארוכה של סוגי מסמכים, בציון "ו/או" בין אותם סוגים, כאשר לא ניתן לקבל את הבקשה באופן שיהיה ברור מהם המסמכים שעל הרשות לגלות.