ת"א 5605-05-08 רבנוב ואח' נ' סקבורצוב ואח'

לפניי תביעה פיצויים בגין אי-עריכת ביטוח לתובעת על-ידי הנתבעים, אשר היו בעליו של מכון כושר "גלאקסי" בעפולה (להלן – מכון הכושר), בו התאמנה התובעת ובו נפגעה ביום 13.9.05.

התביעה במקורה הוגשה גם בעילה נזיקית והופנתה אף נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר היתה מבטחת האחריות של מכון הכושר. התביעה הנזיקית סולקה בפשרה בסך 81,658 ₪.

הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי כנגד עיריית עפולה כמי שנתנה למכון הכושר רישיון עסק, חרף אי-התקיימות התנאי בדבר ביטוח לקוחות המכון כתנאי להוצאת רישיון עסק.

תמצית טענות הצדדים:

1.לטענת התובעת, היא התקבלה למכון הכושר ביום 11.09.05 ובמועד זה או בסמוך לו שולמו לנתבעים דמי מנוי וכן תשלום בגין ביטוח עבורה.

2.ביום 13.09.05 במהלך אימון במכון הכושר, בעת שהתובעת עלתה על אחד המכשירים, רגלה נתפסה ברגלית של המכשיר והיא נפלה ונחבלה. התובעת פונתה לבית החולים העמק שם אובחנה כסובלת בין היתר משברים בעצמות האמה ביד שמאל.

3.התובעת מבססת תביעתה כנגד הנתבעים על עילה חוזית ועל עילה נזיקית. במישור החוזי טוענת התובעת כי היא שילמה לנתבעים בין היתר עבור דמי ביטוח, ומשלא בוטחה על-ידם הרי שהם הפרו את ההסכמה מולה במישור זה. באשר לעילה הנזיקית, התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו החובה חקוקה הקבועה בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד (להלן – חוק מכוני כושר), אשר תיקן את סעיף 2ד לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק רישוי עסקים), המחייב אותם לערוך ללקוחותיהם ביטוח המכסה את פרטי הביטוח וסכומי הביטוח המזעריים שנקבעו לפי סעיף 7 לחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן – חוק הספורט). כן טוענת התובעת כי הנתבעים התרשלו בכך שאפשרו לה להתאמן בחדר הכושר מבלי שדאגו לערוך לה ביטוח כאמור. לפיכך טוענת התובעת כי היא זכאית לתשלום עבור הנזק שנגרם לה עקב מחדלי הנתבעים, שהוא סכומי הביטוח המזעריים לפי תקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה – 1994 (להלן - תקנות הספורט).

4. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות. לטענתם, התובעת לא שילמה עבור דמי ביטוח, ולא היתה אלא מתעמלת אקראית בחדר הכושר, ולפיכך לא היתה כל חובה לבטח אותה. עוד נטען לעניין זה, כי חובה כאמור, ככל שקיימת, איננה חלה על הנתבעים, שכן החובה היחידה הקבועה בדין היא חובתם לפעול על-פי רישיון עסק, ורישיון כזה ניתן להם על-ידי העיריה. הנתבעים טוענים בנוסף, כי הם ערכו ביטוח צד ג', מכוחו שולם לתובעת עבור מלוא נזקיה, ובכך יצאו ידי חובת הביטוח, ככל שהיתה מוטלת עליהם. ביחס לעירייה טוענים הנתבעים, כי ככל שייקבע שהיה עליהם לדאוג לביטוח התובעת והם יחויבו בתשלום, הרי שהעיריה חייבת לשפותם/לפצותם בגין כך שכן היא הפרה את חובתה על-פי החוק לבדוק קיומו של ביטוח כתנאי למתן רישיון עסק לחדר הכושר ופעלה ברשלנות בהקשר זה, וכי נמנעה מליידע אותם אודות הצורך בהוצאת ביטוח ובכך גרמה להם לפעול שלא כדין.

5.העיריה טוענת כי היא פעלה כדין ובחנה אל מול גורם הרישוי המוסמך בנסיבות, הוא משרד המדע, התרבות והספורט, את התקיימות התנאים הקבועים בחוק לצורך מתן רישיון העסק, וכי לאחר שהובהר על-ידי אותו גורם כי התנאים מתקיימים, ניתן הרישיון על-ידה. העיריה טוענת לעניין זה, כי לא חלה עליה כל חובה להסביר לפונים אליה את הדין, וכי היה על הנתבעים לברר כדבעי את דרישות החוק להפעלת מכון כושר. כן טוענת העיריה כי לא היתה חובה לערוך ביטוח תאונות אישיות לתובעת להבדיל מביטוח אחריות.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

6.סעיף 9 לחוק מכוני כושר קובע כדלקמן:

"בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968, אחרי סעיף 2ג יבוא:

2ד. "מכוני כושר

• לא יינתן רשיון למכון כושר אלא לאחר התייעצות עם מי ששר החינוך והתרבות הסמיכו לכך, ולאחר שנתקיימו כל התנאים הבאים: