ת"א 5605-01-09 מ' נ' א' ואח'

האם פגיעת התובעת ביום 30.9.07 מקורה בארוע המהווה "תאונת דרכים", אם לאו. זו השאלה הדורשת הכרעה בשלב זה, לאחר שהוריתי על פיצול הדיון ובירור החבות קודם לדיון בבקשה למינוי מומחה רפואי.

1. לטענת התובעת, פגיעתה אשר גרמה לשבר ביד ימין בגינו נזקקה לניתוח קיבוע ולטיפול רפואי ממושך, נגרמה בעת שביקשה לצאת מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והשימוש בו מבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). לטענת התובעת התאונה ארעה בעת שהרכב עצר ליד ביתה והיא ביקשה לרדת ממנו, כדבריה בעדותה הראשית בפני:

"יצאתי לתחנה עמדתי בתחנה הגיע אברהים, שאל אותי אם אני רוצה לחזור בטרמפ ואז הוא הסיע אותי. היה לו רכב של ג'י.אם.אס. (צריך להיות גי.אמ.סי – פ.ל.) ספארי, רציתי לרדת מהאוטו החלקתי כי היה כורכר וחצץ. רציתי לרדת מהאוטו רציתי לשים רגל ואז נפלתי. נפלתי והיד הימנית שלי התכופפה תחת משקלי על האדמה."

על גירסה זו, בעיקרה, חזרה התובעת הן בעת חקירתה הנגדית והן בחקירתה על ידי החוקר מטעם הנתבעת, וכך גם תיאר הנתבע את התרחשות הארועים שהובילו לתאונה. אמנם נכון כי הנתבע העיד שלא ראה את התובעת בדיוק בעת נפילתה, שכן הוא לא התבונן לעברה בעת שהחלה לרדת מהרכב, אולם בעדותו אישר כי היא נפלה במהלך הירידה מהרכב ובסמיכות, מבחינת זמן ומקום, לעצירת הרכב.

2. הנתבעת טוענת כי תביעת התובעת בשקר יסודה וכי פגיעתה של התובעת ארעה בנסיבות שונות מהנטען וללא מעורבות הרכב. לטענת הנתבעת לנוכח התיעוד הרפואי הראשוני המצביע על נסיבות אחרות, ולנוכח הסתירות המהותיות בין גרסת התובע לגרסת העדים מטעמה, בעיקר הנתבע, ולנוכח סתירות פנימיות וחוסר הגיון בעדותה של התובעת (אשר לטענת הנתבעת הינה בגדר עדות יחידה באשר לנסיבות התאונה), אין מנוס מדחיית גירסת התובעת.

לחלופין, ככל שבית המשפט ישתכנע כי התאונה ארעה לתובעת בסמיכות לרכב, עדיין אין המדובר ב"תאונת דרכים" שכן נפילת התובעת ארעה לאחר סיום ירידתה מהרכב ובשל מעידה והחלקה על חצץ וכורכר המצויים בחצר ביתה של התובעת.

3. מטעמה של התובעת העידו התובעת, בעלה שלא היה נוכח במקום התאונה, בנה של התובעת שהוא מי שהסיע אותה לקופת חולים ולאחר מכן לבית החולים, והנתבע.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים וכן הקלטות ותמלולי חקירת התובעת (נ/11), בעלה (חלקו השני של נ/11) והנתבע 1 (נ/12, נ/13).

אציין כבר עתה כי ההקלטות, כמו גם התמלולים, כוללים שיחות נוספות שביצע החוקר עם נחקרים שונים, אולם מאחר ואלו לא הובאו לעדות, הקלטות השיחות איתם אינן קבילות והנתבעת גם לא בקשה להסתמך על חלקים אלו של השיחות.

4. לאחר שמיעת העדויות בפני ועיון במלוא הראיות שהוגשו, אני סבורה כי חרף סתירות מסויימות שנמצאו בעדויות, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי התאונה ארעה לה תוך כדי ירידה מהרכב ולפיכך היא מהווה "תאונת דרכים" והנתבעת 2 חבה בפיצוייה.