ת"א 56030-07-14 חוצות המפרץ חיפה בע"מ נ' מי כרמל בע"מ

1.עניינה של הבקשה לפני הוא טענת הסף בשאלה האם חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001 (להלן: "החוק"), וכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכות הביוב) תשע"א – 2011 (להלן: "כללי תאגידי מים") חלים בעניינה של המבקשת בכל הנוגע לקנסות אשר הושתו עליה בגין הזרמה נטענת של שפכים או שעל המשיבה לפנות לכ"א משוכרי המבקשת באתר הידוע בשם "חוצות המפרץ" שהמבקשת הינה בעלת המקרקעין במקום.

2.אין חולק כי המבקשת הינה בעלת הזכויות במקרקעין הידועים כחלק מגוש 11604 הנמצאים במפרץ חיפה (להלן: "המקרקעין"), ובהם פועל מרכז קניות פתוח – קניון פתוח, המכונה בשמו המסחרי "חוצות המפרץ". המבנים המצויים במקרקעין מושכרים ע"י המבקשת ל – 90 שוכרים שונים, מכוח הסכמי שכירות. מרכז הקניות אינו שטח מגודר ולאורכו ולרוכבו מקיפים אותו וחוצים אותו כבישים ציבוריים המשרתים הן את באי המרכז והן את תושבי האזור והמפעלים השונים באזור התעשייה הסמוך. אורכה המוערך של מערכת הביוב של המבקשת הינה כ – , ובה כ – 150 פתחים (שוחות). מערכת ביוב זאת קולטת שפכים מעשרות בתי עסק, וביניהם אולמות שמחה ומסעדות, המזרימים את שפכיהם לקווי הביוב של המבקשת.

3.המשיבה הינה תאגיד המים של עיריית חיפה שהוקם לצורך טיפול במשק המים והביוב של העיר. ביום 17.10.13 נשלחו ע"י המשיבה למבקשת שתי הודעות דרישה לתשלום בגין הזרמת שפכים אסורים ו/או חריגים למערכת הביוב, בסך של 68,145.09 ₪ ו- 218,839.21 ₪ בהתאמה. המשיבה דרשה לשלם את הסכומים הנ"ל כקנסות מנהליים, מכוח כללי תאגידי מים, בגין הזרמה לכאורה של שפכים אסורים ו/או חריגים למערכת הביוב העירונית בשנת 2013.

4.ביום 15.12.13 שלחה המבקשת מכתב תשובה למשיבה בו טענה כי למשיבה אין כל סמכות לפנות אליה שכן המבקשת אינה מתאימה להגדרה של "מפעל" בכללי תאגידי המים. בנוסף השיגה המבקשת על חיובה הכספי וכן על נתוני מדידת המשיבה ועמידתם בדרישות כללי תאגידי המים. ניסיונות להגיע לעמק השווה עם המשיבה עלו בתוהו. ביום 30.3.14 אף שלחה המשיבה דרישה לפי סעיפים 4 – 5 לפקודת המיסים (גביה) (להלן: "פקודת המיסים") לתשלום חוב נטען בסך של 355,492 ₪. ביום 18.6.14 נשלח מכתב נוסף בשם המבקשת למשיבה ובו טענה המבקשת כי דרישת המשיבה אינה חוקית ואינה עומדת בכללי תאגידי המים. המבקשת שבה והצהירה על נכונותה להיפגש ולשתף פעולה עם המשיבה ואף הציעה לקיים פגישה בין הצדדים.

5.ביום 16.7.14, שלחה המשיבה מכתב תשובה לב"כ של המבקשת בד בבד עם הטלת עיקולים על המבקשת. ביום 20.7.14 הטילה המשיבה עיקולים אצל מחזיקים שונים של התובעת, מכוח פקודת המיסים, בסך של 355,634.35 ₪. מכוח העיקולים, נתפסו אצל מחזיקים שונים למעלה מ – 710,000 ₪, המהווים כ – 200% מסכום העיקול שהתבקש ע"י המשיבה. לאור האמור, הגישה המבקשת תביעה זו על מנת שיקבע כי למשיבה אין סמכות בדין לפעול כנגד המבקשת, כמו כן על מנת שיבוטלו הליכי הגבייה המינהליים וכן העיקולים שהוטלו מכוחם.

טענות המבקשת

6.לטענת המבקשת המשיבה פועלת כנגדה בחוסר סמכות. כמצוין כללי תאגידי המים, הותקנו מכוח סעיף 51(ב)(2) לחוק וחלים על מפעל בלבד, כהגדרתו בחוק ובכללים, וזאת בשונה ובמובחן מ"בעל מקרקעין" ו/או "בעל זכות במקרקעין", שהכללים אינם חלים עליהם. לטענת המבקשת היא איננה מפעל מסוג כלשהו, לא מתבצעת על ידה מלאכה כלשהי או ייצור של מוצר מסוג כלשהו. היא אינה משמשת לעיבוד, אחסנה, ניקוי או בדיקה ולא מוזרמים ממנה שפכי תעשיה.

7.המבקשת הינה בעלת זכויות החכירה במקרקעין שעל מרביתם משתקע מרכז קניות פתוח מסוג POWER CENTER הידוע כחוצות המפרץ (להלן: "חוצות המפרץ"). בהיותה בעלת הזכויות במקרקעין בלבד, כאשר המבנים במרכז מושכרים על ידה לשוכרים שונים במרכז הקניות, היא משכירה את זכותה במקרקעין לצדדים שלישיים ותו לא. אם המחוקק התכוון להחיל את הכללים על המבקשת, כבעלת הזכויות במקרקעין, הרי שהמחוקק היה קובע זאת באופן מפורש ומחיל את החוק ואת כללי תאגידי המים על בעל המקרקעין או בעל הזכויות במקרקעין בשונה ממפעל. העובדה כי החוק וכללי תאגידי המים קובעים את תחולת הכללים על מפעל בלבד, ולא על בעל המקרקעין או בעל הזכויות במקרקעין, מראה כי המחוקק לא התכוון להחיל את החוק או את כללי תאגידי המים על בעלת הזכויות במקרקעין – בדומה למבקשת. העובדה כי המחוקק בחר להחיל סעיפים מסוימים על מפעל בלבד וסעיפים אחרים על בעל המקרקעין או בעל הזכויות בהם היא המראה כי המחוקק עשה הבחנה ביניהם במודע.

8.לטענת המבקשת; המחוקק בחר במודע לבוא בדרישות לבעלי מפעל שכן הוא השולט במוצרים היוצאים ממפעלו ולא כך הוא המקרה כאשר מדובר בבעל מקרקעין או בעל הזכויות במקרקעין. למחוקק ברור כי לבעל הזכויות במקרקעין אין כל יכולת ראויה לאכוף על בעל המפעל הפועל על המקרקעין לבצע פעולות טיהור שפכים, ולכן הקנה סמכויות אלו לתאגידים סטטוטוריים שהוקמו מכוח החוק ולהם ניתנו הסמכויות לפעול כנגד המזהמים. בעל המקרקעין אינו שלוחה של המשיבה ואינו ידה הארוכה. המשיבה ממאנת להפעיל את סמכויותיה כנגד הגורמים לזיהום והיא מנסה להתנער מהתחייבויותיה לפי החוק ע"י איתור בעל המקרקעין במקום איתור המפעל המזהם. המבקשת מדגישה כי בעל המקרקעין עליו הוקם המפעל חסר אמצעי כפייה אשר יסייעו לו לחייב את השוכר, המפעל, לפעול למניעת הזרמת השפכים למערכת הביוב. ברור אם כן, כך נטען, כי היה על המשיבה לפנות אל השוכרים השונים בחוצות המפרץ, וזאת ככל שאלו נופלים להגדרת מפעל, ולבצע דיגום שפכים אצל השוכרים עצמם, לפי שיקול דעתה, ולשלוח את הודעות החיוב לשוכרים הרלוונטיים.