ת"א 56001-07-12 שתיוי נ' בן נון

עניינה של החלטה זו הינה בשאלה האם יש מקום להיעתר לבקשת המומחה שמונה מטעם בית המשפט לתוספת בשיעור 25% לשכר טרחתו כמבוקש בהודעתו שהוגשה ביום 12/7/15.

התוספת המבוקשת נומקה על רקע הטענה להפסקה הכפולה בעבודתו של המומחה על ידי בעלי הדין וכן לאור הגשתן של שתי שומות מתוקנות מטעם הצדדים אשר הגדילו את היקף העבודה.

במסגרת החלטתי מיום 23/7/15 הוריתי לצדדים על הגשת תגובתם בנדון.

עיון בעמדת הנתבע (מיום 5/8/15) מעלה כי הוא מותיר את ההחלטה בנדון לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם ביקש לסייג כי ככל שבית המשפט ימצא לקבל את הבקשה לתוספת האמורה, הרי שיש להשיתה על התובע בלבד; התנהלותו של התובע (ובתוך כך תיקון כתב התביעה והימנעות מהעברת מסמכים) היא לבדה אשר הקשתה על המומחה והגדילה את היקף עבודתו.

מעמדת התובע (שהוגשה ביום 25/8/15), עולה כי בכל הקשור לבקשת המומחה לתוספת, אף הוא מותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, וציין בהקשר זה ניתן להניח שלא נגרמה למומחה בית המשפט טרחה נוספת בהכנת חוות הדעת הנובעת מהעיכוב שהתבקש על ידי התובע שאושר על-ידי בית המשפט שלושה ימים לאחר שמומחה בית המשפט הודיע כי "בעיקרון" הוא יכול להתחיל בעבודה על חוות הדעת.

לעניין בקשת הנתבע להשית על התובע את התוספת (ככל שבית המשפט ייעתר לה), נטען בין היתר כי חלקו של הנתבע בדחיית הגשת חוות הדעת על ידי מומחה בית המשפט, גדול משמעותית מחלקו של התובע (התמשכות הגשת חוות הדעת מטעמו), ובניגוד לנטען, התובע נענה באופן מלא לבקשות מומחה בית המשפט והגיש לו את כל הסיוע הדרוש לצורך הכנת חוות דעתו, כשלא נשמעו בזמן אמת כל טענות על העדר שיתוף פעולה.

מעיון בהודעת המומחה מיום 2/11/13 (ר' מסמכי בקשה 5 בתיק) עולה כי שכר טרחתו עמד על סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.