ת"א 5597-10-17 רוושיד נ' אבו הדואן רוושיד ואח'

המבקש והמשיבים הם קרובי משפחה, המתגוררים בדירות שונות בבית המצוי ברחוב אלופאא 10 בירושלים.

המבקש הגיש בעבר תביעת פינוי נגד המשיבים, בה נתבקש צו המורה להם לפנות חדר אחד ומרפסת בדירה המזרחית בבניין (ת.א. 15060-10-12, להלן: "התביעה הראשונה"). ביום 25.4.17 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה, ובו נקבע כי הדירה המזרחית כולה, והחדר והמרפסת בכלל זה, מצויה בבעלות התובע, ועל כן על הנתבעים לפנותם.

לטענת המבקש, המשיבים אכן פינו את החדר האמור והמרפסת, על פי הוראות פסק הדין, אלא שמעת שבוצע פסק הדין, החלו המשיבים להתנכל לו, לעשות שימוש בחצר הבית ולגרום נזק לרכושו. לפיכך הגיש המבקש תביעת פינוי שניה במספר, בה נתבעו המשיבים לפנות את חצר הבית.

כמו כן הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להיכנס לחצר הבית, לעבור בה, להכניס אליה דברים או להטריד את המבקש. לבקשת המבקש ניתן ביום 2.10.17 צו ארעי עד לדיון במעמד שני הצדדים.

המשיבים מכחישים את הטענות בדבר התנכלות או גרימת נזקים לרכוש המבקש, אם כי הם אינם מתנגדים למתן צו האוסר על התנהגות מעין זו (שהיא ממילא אסורה על פי חוק). אלא שהמשיבים טוענים שחצר הבית אינה שייכת למבקש, אלא היא רכוש משותף השייך אף להם, כבעליה של הדירה המערבית בבית. המשיבים מוסיפים וטוענים שהשימוש שהם עושים בחצר לצורך מעבר אינו חדש, אלא נמשך במשך שנים, וכי המבקש הוא אשר מבקש לשנות מהמצב הקיים. המשיבים צירפו תמונה ממנה ניתן ללמוד שבמהלך חג הסוכות, בעת שהצו הארעי היה בתוקף, החל המבקש לבנות קיר מבלוקים החוסם את המעבר בחצר.

מבלי להיכנס לסיכויי התביעה, אשר אינם מבוטלים, אך גם אינם נקיים מספקות, יש לדחות את הבקשה לאסור על המשיבים כל שימוש בחצר עד שתוכרע תביעת המבקש לסילוק יד. פסק הדין בתביעה הראשונה אינו קובע במפורש האם לתובע בעלות בלעדית בחצר, אם לאו. בפסק הדין צויין כאמרת אגב שהתובע הציג שני הסכמי רכישה במסגרתם רכש את זכויותיו בדירה המזרחית, כאשר ההבדל בין הראשון לבין השני נוגע רק לחצר, אשר לכאורה נמכרה במסגרת ההסכם השני, אך אינה כלולה בראשון. פסק הדין מאזכר באמרת אגב את טענת המשיבים לזיוף הסכם זה, אולם לא מכריע בה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שסיכויי התביעה קלושים, אך גם לא ניתן לומר שטענות המשיבים נעדרות סיכוי.

אלא שצו מניעה זמני נועד לשמר את המצב הקיים, ולא לאפשר שינוי בו עד שיינתן פסק דין המכריע בתביעה. בנסיבות אלה, בשים לב לכך שחצר הבית היתה פתוחה ושימשה למעבר כל הדיירים בבניין, אין מקום לשנות מצב זה במסגרת בקשה לסעד הזמני. יתכבד התובע ויוכיח את תביעתו בטרם הוא נוטל מהמשיבים את החזקה בחצר. גם מאזן הנוחות נוטה לכך. איסור מעבר של המשיבים בחצר, אשר בה מצוי שביל ששימש אותם שנים רבות, יגרום להם נזק. מאידך, אף אם ימשיכו המשיבים לעבור בחצר עד שתוכרע התביעה העיקרית, לא ימנע הדבר את ביצוע פסק הדין שיינתן, אף אם תתקבל התביעה, כפי שבוצע פסק הדין בתביעה הראשונה.

יחד עם זאת, בשים לב להסכמת המשיבים, אני אוסרת על המשיבים להטריד את המבקש או לגרום נזקים לרכושו.

אני שבה וקוראת לצדדים להגיע להסכמות ביניהם בדבר השימוש בחצר, ולייתר את הצורך בניהול תביעה נוספת.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ח, 16 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.