ת"א 55895-08-16 אלסייד ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח'

מונחת בפני בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטתי מיום האתמול.

בתמצית ייאמר כי בהחלטתי מיום 27.8.16 קבעתי כי אין מקום להעניק למבקשים הסעד המבוקש, להורות על עיכוב ביצוע הצווים שהוצאו מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א-1981, וזאת בשל ארבעה טעמים מצטברים.

הטעם האחד לדחיית הבקשה נעוץ בעובדה כי לא צורפו תצהירי המבקשים 1 ו- 2, וכן לא צורף הצו לסילוק יד ולפינוי הקרקע המתייחס למגרש המוחזק על ידי המבקשת 3.

הטעם השני בהחלטתי לדחיית הבקשה, היה כי המבקשים לא השכילו להוכיח כי קיימת להם זכות מוכרת במקרקעין, ועל כן, לא הוכח כי קיימת להם זכות עמידה להיכנס בשערי בית המשפט לצורך קבלת הסעד בהליך דנא.

הטעם השלישי היה כי המבקשים חרגו באופן מובהק מהמועד שקבוע בחוק כתנאי להגשת הבקשה, ואפשר כי יש בשיהוי לבדו כדי להפקיע את זכותם לקבלת הסעד.

כטעם רביעי לדחיית הבקשה, קבעתי כי ככל שניתן לזקק מסקנה מהבקשה, ניכר כי הפלוגתא בין המבקשים לבין המשיבים נוגעת לשאלת חובתם של המבקשים לשלם מלוא עלות המגרשים נשוא ההליך דנא. ואולם, ככל שכך הם פני הדברים, דומה כי בכוחם של המבקשים לסכל את ביצוע הפינוי, אילו אך ישלמו את מלוא עלות המגרשים תוך שמירה על טענותיהם בנדון.

כאמור, היום הוגשה בפניי בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטתי, תוך שצורפו לבקשה תצהירי המבקשים 1 ו- 2, כמו גם הצו המתייחס למגרש בו לפי הנטען מחזיקה המבקשת 3.

באשר לזכותם הנטענת של המבקשים במקרקעין, נטען בבקשה כי המבקשים מחזיקים במגרשים לגביהם אין כל אדם אחר הטוען לזכות, וכי בהתאם להחלטת ממשלה ולהחלטת מועצת מקרקעי ישראל, המבקשים זכאים כי המגרשים הללו יוקצו לרשותם.

באשר לשיהוי בהגשת הבקשה, התעלמו המבקשים כליל מהאמור בהחלטתי, ולא ראו לבאר פשר השיהוי בהגשת הבקשה אך ביום 26.8.16, מקום בו לפי האמור בנוסח הצו היה עליהם להגיש הבקשה עד ליום 9.7.16.

בכל הנוגע לטעם הרביעי שנזכר בהחלטתי נטען בבקשה מהיום, כי תכליתו של ההליך דנא לא נועד להוביל לביטול החלטת המשיבים לחיובם במלוא עלות המגרשים, כי אם עניינו בטענת המבקשים לקיומה של אכיפה סלקטיבית, וכן כי לא ניתנה להם זכות שימוע טרם הוצאת הצו, כמו גם כי החלטת המשיבה הינה בלתי סבירה ובלתי מדתית "באופן קיצוני", כהגדרת המבקשים.

דיון

אחר שנתתי דעתי לכלל האמור בנימוקי הבקשה שהוגשה היום, ייאמר כי לא שוכנעתי די הצורך שהמבקשים הוכיחו קיומה של זכות מוכרת במקרקעין, חרף טענותיהם בנדון, ובהקשר זה סבורני כי נספח 9 שצורף לבקשה מיום 26.8.16 איננו מלמד על קיומה של זכות במקרקעין, אלא אך דן במיהות הזכאים להגיש בקשה להקצאת מגרש.העובדה כי מאן דהו זכאי להגיש בקשה להקצאת מגרש, איננה בגדר טעם לקבוע כי זכותו לקבלת המגרש מוקנית מאליה.

מכל מקום, בהעדר התייחסות המבקשים לשיהוי בהגשת הבקשה, ובשים לב לסימן השאלה הממשי הניבט אחר זכותם במקרקעין, על פניו ספק אם יש בהבהרות הכלולות בבקשה כדי להצדיק מתן סעד כמבוקש.

בפרט נכון הדבר שעה שלא מחוור מנין שואבים המבקשים מסקנתם כי קיימת להם זכות שימוע טרם הוצאת הצו.

חרף האמור, נוכח טענת האפליה שהעלו המשיבים ביחס לאחרים זולתם, ובפרט על רקע העתירה התלויה ועומדת בבית המשפט העליון, לא ראיתי לחסום דרכם של המשיבים מבירור עניינם.

הלכך, ראיתי ליתן צו במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע שלושת הצווים לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור כמבוקש בבקשה, וזאת בכפוף להפקדה במזומן בקופת בית המשפט על סך של 12,000 ₪ ביחס לכל אחד מן הצווים (ובמצטבר בכפוף להפקדה על סך 36,000 ₪), וזאת לא יאוחר מיום 30.8.16 בשעה 13:00, ובכפוף לחתימת ערבות צד ג' בסכום של 12,000 ₪ לגבי כל אחד מן הצווים, עד לאותו מועד.