ת"א 55842-05-13 א' ואח' נ' מקדשי ואח'

1.לפניי עתירת המבקשים להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי. הבקשה לא הוגשה כבקשה לתיקון כתב התביעה, אולם הצדדים הסכימו במעמד הדיון שהתקיים ביום 18.2.2015 לראות בבקשה כבקשה לתיקון כתב התביעה באופן שהסמכות תהיה לבית המשפט המחוזי.

2.המדובר בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למבקשת 1 – צעירה ילידת 1991, בתאונת דרכים ביום 20.10.10, כאשר הועפה מאופנוע עליו רכבה ונגררה תחת גלגלי רכב שלא ציית לתמרור עצור. המבקשת נפגעה פגיעה רב מערכתית, והמומחים שמונו מטעם בית המשפט העניקו לה את הנכויות הבאות: בתחום הפסיכיאטרי – 31.6% משוקללת; בתחום הפלסטי – 36% משוקללת; ובתחום האורטופדי – 31.6%. סך כל הנכויות באופן משוקלל הינו כ- 70%.

3.המבקשים טוענים כי למקרא חוות הדעת הרפואיות בתיק סוברים הם כי ראוי לנהל את התיק בבית המשפט המחוזי, לאור מכלול הנכויות שנקבעו למבקשת 1 ולאור גילה הצעיר ופוטנציאל ההשתכרות שלה, המגיע כדי שילוש השכר הממוצע במשק – לשיטתם. המבקשים טוענים כי על פי ההלכה הפסוקה במקרים כגון דא על בית המשפט להתיר למבקשים לתקן את כתב התביעה ולהעבירה לבית המשפט המחוזי, במיוחד בשים לב לשלב המקדמי בו נמצאת התביעה.

4.במעמד הדיון ביום 18.2.15 טענו הצדדים בעניין זה. המבקשים חזרו על בקשתם, ואילו המשיבות טענו כי אין כל סיכוי שייפסק למבקשים בסופו של יום סכום העולה על גבול סמכותו של בית המשפט השלום, ועל כן עתרו הן לדחיית הבקשה. המבקשים טענו מנגד כי אין בית המשפט אמור להביע דעתו באשר לסיכויי התביעה לחצות את רף סמכותו, ועליו לאפשר למבקשים לתקן התביעה ולהעבירה לבית המשפט המחוזי.

5.אכן, הכלל הוא כי הסמכות העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה עפ"י מבחן הסעד, ואין בשינויים שאירעו לאחר הגשת התביעה כדי לשנות את הערכאה לה נתונה הסמכות העניינית . יחד עם זאת, כבר נקבע חריג לכלל זה ברע"א 2992/98‏ ספקטור נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ פ''ד נב(3) 673 ולפיו , ראוי לאפשר לתובעים לתקן את כתב התביעה ולהעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי בתביעות בגין נזקי גוף. חריג זה נובע מכך שמלכתחילה אין על תובע חובה לפרט את גובה הנזק הכללי (תקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984), והדברים מקבלים משנה תוקף בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, שכן בשלב הגשת התביעה וטרם קבלת חוות הדעת של המומחים הרפואיים לא ברור מהו גובה הנכות ומה חומרת המגבלות. על כן, עם התבהרות המצב, ראוי לאפשר לתובעים לתקן את תביעתם.

גם הגיונם של דברים מוביל לתוצאה זהה, שכן מלכתחילה הברירה הייתה בידי התובעים לנסח את כתב התביעה באופן הקובע מהי הערכאה המתאימה אליה תוגש התביעה (ראו למשל: רעא 1107/02 ד"ר בני רצקין נ' רות מנור (פורסמה בנבו, 09.04.2002)), ועל כן רשאים היו הם להגיש תביעתם לבית המשפט המחוזי, ומדוע אמנע מהם כעת, לאחר התבהרות המצב, לעשות מה שרשאים היו לעשות מלכתחילה. ועוד, מדוע ימנע בית המשפט השלום מן התובעים כי נכותה התפקודית עולה על הנכות הרפואית, זאת במיוחד בשים לב להלשכות שיש להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי, שחזקה על התובעים שהם מודעים להן, באשר לגובה האגרה שהם עלולים לשאת בה לפי תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

6.לפיכך אני מתיר למבקשים לתקן את כתב התביעה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 136 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984, וכפועל יוצא מכך מורה בזאת על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

7.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: