נפתלין נ' סיבוני

1.זוהי תביעה להחזר הלוואה בסך של 70,000 ₪ שנטלה הנתבעת מהתובעת.

תמצית טענות הצדדים:

2.התובעת טוענת כי נתנה את ההלוואה לנתבעת בסך של 70,000 ₪ (להלן-"ההלוואה"; "הכספים") על רקע קשרי ידידות ביניהן. זאת על מנת לסייע לנתבעת בסילוק יתרת חובה של האחרונה בחשבון הבנק שלה ובכך, לאפשר לה לקבל משכנתא על דירתה שבבעלותה.

3. מועד פירעון ההלוואה עליו הוסכם היה תוך 3 חודשים מהמועד בו ניתנה. לא הואילו פניותיה של התובעת לנתבעת בדרישה להחזר ההלוואה. שכן, הנתבעת דחתה אותה בלב ושוב לרבות בטענה כי טרם ניתנה לה המשכנתא ו/או נמכרה הדירה שממנה היה עליה להשיב את ההלוואה, דבר המוכחש ע"י התובעת.

4.הנתבעת, מודה בקבלת הכספים מהתובעת וזאת, לא כהלוואה כי אם כסיוע עבורה.

בהתאם לכך, לא נחתם הסכם הלוואה ביניהן ואף לא נקבע מועד להחזרת הכספים ו/או ריבית בגינה. ההסכמות היו כי הכספים, יושבו בעתיד לתובעת ככל שמצבה הכלכלי יאפשר לה זאת בהיותה נתונה בהליך גירושין במועד מתן הכספים.

5. הוסיפה הנתבעת וטענה כי נוצר חוב לתובעת כלפיה בשל שירותיה לתובעת לשיווק, פרסום וייעוץ לניהול של משרד עורכי הדין שלה (להלן – "השירות"). התמורה המגיעה לה בגין השירות היא בסך של 67,933 ₪ (להלן- "החוב", כמובא בחשבונית מיום 18.11.13 נספח לכתב ההגנה). התקיימו 12 פגישות ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה שיווקית ופרסומית כולל יחסי ציבור, חשיפה תקשורתית, מבלי שהתובעת שילמה לה תמורה בגינן. לפיכך טענה הנתבעת לזכותה לקיזוז אותו הסכום מכל סכום שייקבע כי היא חייבת לתובעת.

6. עוד טענה הנתבעת כי התובעת הונתה אותה בכך שיצרה קשר במישרין או בעקיפין עם בעלה של הנתבעת בנוגע להליך הגירושין שנידון בבית הדין הרבני בפני אביה הדיין שפסל עצמו מאוחר יותר מלדון בעניינה.

דיון והכרעה:

7.אף שלא נערך הסכם הלוואה בכתב, השתכנעתי מהעדויות כי נכרת הסכם בעל פה בין בעלות הדין להשבת ההלוואה לתובעת. הלוואה, ולא כספי סיוע, שניתנו אמנם על רקע יחסי חברות ביניהן ומבלי שהתובעת ויתרה בשלב כלשהו על פירעונה.

התובעת, העידה על חברות קרובה ואמיצה עם הנתבעת כפי שניתן גם ללמוד מהסכמתה לתת את ההלוואה וללא ריבית כלשהי בגינה. לדבריה, לא היה כל צורך בהסכם הלוואה הואיל ו"סמכתי את ידי על המילה שלה". אמנם, בהיותה עורכת דין, היא הייתה מייעצת ללקוחותיה לערוך הסכם הלוואה בכתב אך בנסבות דנן, הדבר לא נידרש בהתחשב במערכת היחסים החברית ( עמ' 11 שורות 26-30).

8.עם זאת, לא שוכנעתי מעדות התובעת כי הוסכם על פירעון ההלוואה תוך 3 חודשים.

יפים הדברים מקום בו ההלוואה ניתנה בידיעתה כי הנתבעת מצויה בהליך גירושין וכי מצבה הכלכלי אינו טוב. לדבריה, הנתבעת ביקשה לפרוע יתרת חובה בחשבון העו"ש שלה על מנת שיהא בידה לקבל משכנתא על דירה שבבעלותה ברמת גן וממנה, להשיב לה את ההלוואה (עמ' 12 שורות 15-16).