ת"א 55793-07-12 שיבלי ואח' נ' אוחנה ואח'

תיק זה היה קבוע למועד הוכחות אשר בוטל על ידי ביהמ"ש נוכח קבלת בקשה שהגישו המשיבים 1-2 לעיכוב הליכים בשל הליך מקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי (מרכז) ואשר ההליכים שם הסתיימו בשמיעת כל העדים , אותם העדים שמסרו תצהירים בתיק שלפני וזאת עד למתן פסק דין בהליך שם.

בעת מתן החלטתי לעיכוב הליכים וביטול מועד ההוכחות, ניתנה החלטה באותו יום ממש, בתיק המקביל, בבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת נתבעת- קרנית, על ידי כב' השופט פורג, לפיה ההליכים בתיק שהתנהל בפניו יעוכבו וזאת עד להכרעת ביהמ"ש השלום בטענות הצדדים, בין היתר, בשל הסיבה שבתיק שלפני קרנית הינה צד להליך בעוד שבתיק המקביל, קרנית לא הייתה צד.

בהינתן ששתי ההחלטות עמדו בסתירה זו לזו, הוגשו על ידי הצדדים שניהם, בקשות לעיון חוזר בשני התיקים, במצב דברים כזה, החלטתי לקיים דיון / תזכורת במעמד ב"כ הצדדים, על מנת לבחון אפשרות להגיע להסדר דיוני בקשר עם המשך ניהול התיק לרבות בדרך של צירוף צד נוסף , כמו גם הצורך בשמיעת / חקירה נוספת של אותו צד שיצטרף את העדים שנחקרו ( כולם או חלקם ) ואולם בסופו של יום, הגם שניכר היה שניתן להגיע להסכמה בקשר עם צירופה של קרנית לתיק המקביל, הדרך לצירופה הייתה שנויה במחלוקת, בעוד שהמשיבים 1-2 ביקשו להשיב את הדיון לביהמ"ש המחוזי אשר ייתן פסק דין מבלי שיהא צורך בחקירת העדים שוב, בשל אותו חשש ל"מקצה שיפורים", עמדה קרנית על הזכויות הדיוניות שלה כצד להליך, ככל שתצורף.

המחלוקת שבין הצדדים בשני התיקים אחת היא והעדים שאמורים להעיד בשני התיקים הינם אותם עדים בדיוק ובהינתן שביהמ"ש המחוזי שמע את העדים והתרשם מעדותם כפי שניתנה בזמן אמת הנני סבורה כי אין כל טעם והגיון בשמיעת העדים שוב על ידי בהליך שבפני ודרך המלך במצב דברים כזה הינה במתן החלטה על ידי ביהמ"ש המחוזי בבקשה התלויה ועומדת לצירופה של קרנית לתיק שם, לאחר שמיעת הראיות , על כל המשתמע מכך.

הכרעת ביהמ"ש שם, בהתאם לנסיבות והעדויות שנשמעו בפניה, תביא בהכרח להשתק ומעשה בי- דין בתיק שבפני שהרי השאלה העומדת על הפרק הינה האם התובעים בשני התיקים שמצאו את מותם במסגרת האירוע, עשו "שימוש" בכלי הרכב ( תיקון / טיפול דרך , לרבות דחיפת הטרקטורון אל מחוץ לפסי הרכבת- אשר אין חולק שהסתיימה " בהצלחה" שהרי הטרקטורון לא נפגע ) למטרות תחבורה ( שתבחן בהתאם לשלושת התנאים המצטברים ) שאז החבות לפיצוי מלוא הנזק מוטלת באופן בלעדי על המבטחת / קרנית או שמא יש לראות בשניהם כמי שנפגעו מחוץ לרכב "כהולכי רגל" או אז החבות מוטלת באופן בלעדי על המשיבים 1-2 .

על ביהמ"ש במקרה כזה, לבחון את הבקשה לגופו של עניין תוך מתן דגש לצורך, אם בכלל, ב"פתיחת" התיק מחדש במיוחד יפים הדברים, כאשר בתיק שבפני, חרף העובדה כי קרנית צד להליך, הרי שכל ראיות / תצהירים לא הוגשו על ידה, בשאלת החבות המוכחשת היא מתבססת על ראיות/ עדי התובעים ואילו בשאלת הנזק היא מתבססת על ראיות / טענות המשיבים.

אכן יש ליתן את הדעת לטענת קרנית, שלא הייתה צד להליך שם, וממילא לא ניתן לה יומה בחקירת העדים אלא שגם אז יש לבחון מעבר לטענתה העקרונית , האם דרישתה זו נובעת מקיומן של ראיות או טענות קונקרטיות והאם יש טעם בחקירה חוזרת, כזה שיכול להטות את הכף לצד כזה או אחר.

הצדדים כולם העלו, כל אחד מהצד שלו, טעמים כבדי משקל שיש לדון בהם ולהכריע לגופו של עניין והמלאכה לא פשוטה.