ת"א 55771-06-15 קולץ' ואח' נ' בבייבה יוסופובה ואח'

בפני תביעה כספית.

ביום 4.1.16 ניתן פס"ד חלקי בו הוריתי פינויה של הדירה נשוא כתב התביעה ברחוב גיורא 23/14 קריית ביאליק וזאת עד יום 19.1.16.

ביחס לתביעה הכספית הוריתי על תשלום של 3,000 דולר המהווה 400 דולר בגין 8 חודשי שכירות עד 1.1.16 וזאת לאחר שהנתבעים הודו כי עליהם לשלם דמי שימוש ראויים בגין הדירה בסכום שלטענתם הוסכם עליו בסך של 400 דולר.

אין מחלוקת כי החלק הנוגע לתשלום הכספי, הופר על ידי הנתבעים ובגין אותו חלק נפתח תיק הוצאה לפועל אשר תלוי ועומד ביחס לנתבעים.

עניינה של תביעה זו היא על כן ביתרת הסכומים שהתובעים טוענים שמגיעים להם מהנתבעים ואם לדייק, מדובר בדמי שכירות של 2,500 ₪ שלטענתם על הנתבעים היה לשלם וההפרש בין הסכום האמור ובין סכום החודשי של פסק הדין החלקי העומד על 400 דולר לחודש (כ- 1,600 ₪ לערך) מדובר בהפרש של 900 ₪. ביחס ל- 9 החודשים שבהם לטענת התובעים היתה ההפרה, (הדירה היתה צריכה להימסר ביום 30.4.15 לטענתם כאשר בפועל נמסרה ב- 2.2.16) מדובר בסכום של 8,100 ₪.

עוד טענו התובעים כי לאור ההפרות שבוצעו על ידי הנתבעים ואשר הגיעו לכדי פסק דין בדבר פינוי הדירה, מגיע להם פיצוי הולם בגין עוגמת נפש.

הנתבעים מצידם טענו כי לא הוכח כלל כי דמי השכירות צריכים להיות בסך של 2,500 ₪ לחודש וזאת במיוחד לאור העובדה שלטענתם היתה הסכמה מפורשת על 400 דולר לחודש. עוד טענו כי היו הפרות הדדיות של ההסכם בין הצדדים וכי מלוא התמורה לא שולמה על פי ההסכם ומשכך, גם אין לייחס להם את מלוא החודשים בגין אי פינוי המושכר ובוודאי שלא את מלוא התקופה לצורך פיצוי בגין עוגמת נפש המצויינת בתצהיר התובעים והנוגע למספר שנים שבהם נאלצו להישאר במרכז הקליטה עד קבלת הדירה.

הצדדים הפנו אותי בין השאר להליך שנפתח ביניהם בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חליאלה אשר הוציאה מתוך ידה ביום 9.1.15 פסק דין בתיק שמספרו 33482-09-13 ואשר ניתן לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

פסק הדין חייבה כבוד השופטת שלאעטה את התובעים בתיק שלפני, משפחת קולץ', בתשלום סך של 16,000 ₪ וזאת על מנת להשלים את חיובי התמורה על פי הסכם המכר. ניתן על כן להבין מתוך פסק הדין כי היו הפרות של שני הצדדים בתיק זה.

מכל מקום, לגבי התשלום של 16,000 ₪ לטענת עו"ד ויינברגר מיד לאחר מתן פסק הדין הועברה התמורה הנוכחית, אלא שהתמורה הועברה לאחד מעורכי הדין שייצג את הנתבעים, עו"ד זאבי וולף ולטענת הנתבעים בפועל הסכום הנ"ל לא הגיע לידם, דבר שהביא לכך שגם לא פינו את הדירה.

בסופו של יום, נדמה לי שאין מחלוקת והנתבעים גם הם מודים בכך, שהנתבעים המשיכו והחזיקו בדירה מעבר לתקופה שהיו צריכים ל החזיק והדבר אכן חייב חיוב כספי אשר הושת עליהם בפסק הדין החלקי והשאלה היא האם הוכחה על ידי התובעים תמורה נוספת שעל הנתבעים לשלם להם שהיא למעשה עמדה ביסוד שמיעת הראיות בפני לאחר הגשת תצהירים ביום 24.1.17.

עיון בתצהירי התובעים, ועלי לציין כי תמוהה אכן תשובתו של מר דסה קולץ' שחתם על התצהיר מבלי להבין אותו כפי שהשיב בפני, מצביעה על כך כי רצונו של מר קולץ' הוא שישולם לו דמי שכירות של 2,500 ₪ לחודש בה היה בדירה והראיות לצורך העניין – בסעיף 19 הוא כותב "שאלתי שכנים כמה הם משלמים דמי שכירות, אחד אמר לי 2,000 ₪ ואחד אמר לי 2,400 ₪, שאלתי גם מתווך וגם הוא אמר לי 2,400 ₪".