ת"א 55765-08-16 מ.ש. רימקס מובינג בע"מ נ' אדרי ואח'

התובעת נהגה לרכוש דלקים מאת הנתבעת 2. לטענת התובעת, במסגרת זו נתנה התובעת לנתבעת 2 המחאת בטחון על סך 100,000 ₪, וכן הרשאה לחיוב חשבונה בגין הדלקים שסופקו לה. התובעת טוענת שהנתבעת 2 עשתה שימוש בהמחאת הבטחון ובהרשאה על מנת למשוך שלא כדין מחשבונה של התובעת סך של 160,000 ₪. על כן הגישה התובעת תביעה כספית על הסך הנ"ל.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה להטיל עיקול זמני על חשבונה של הנתבעת 2 ושל מנהלה, הנתבע 1. לבקשה להטיל עיקול צורף תצהיר מנהלה של התובעת, בו נטען כי "הנני חושש מאד, כי בשל גובהו הבלתי מבוטל של החוב נשוא התביעה עלול החייב להבריח את כל נכסיו, דבר אשר עלול לסכל את גביית החוב, החברה אשר בבעלותו עוסקת במכירת דלק והוא מגיע אלי לירושלים כדי לבצע את העסקאות ובמקרה זה לא ברור לי כיצד יביא לפרעון החוב והוא טען כי מצבו לא מאפשר לו כעת להחזיר את הסכום... אני יודע כי אין לחברה נכסים שיש בהם להבטיח את החוב ויש לי חשש כבד מאד שהנתבע מתכנן לעקוץ אותי..."

לבקשת התובעת הוטל עיקול במעמד צד אחד.

הנתבעים הגישו בקשה בהולה להסרת העיקול. בבקשה מפרטת הנתבע את גרסתם לאירועים. הנתבעים מודים שהנתבעת 2 קיבלה מהתובעת סך של 160,000 ₪, אלא שלטענתם הסך הנ"ל ניתן לה כהלוואה מאת התובעת, אשר מועד פרעונה טרם הגיע. לטענת הנתבעים, יש להסיר את העיקול שכן התובעת לא הרימה את הנטל להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. הנתבעים הוסיפו לבקשתם ולתצהיר התומך בבקשה צילום מסרונים שקיבלה הנתבעת מלקוחות אחרים שלה, מהם עולה שדלקנים ששיווקה הנתבעת חדלו לפעול, ולפיכך מבוטלות ההתקשרות עימה. לטענתה, צו העיקול הביא לסגירת קו האשראי שלה, ולאי כיבוד הדלקנים, ולפיכך גורם לה נזק בלתי הפיך, אשר עלול להביא להתמוטטותה.

לאחר דיון במעמד שני הצדדים הגישה הנתבעת אישור של בנק דיסקונט, ממנו עולה כי "ביום קבלת צו העיקול לא היו בחשבון כספים שנתפסו על ידי צו העיקול."

מבלי להיכנס לשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה, ולקיומן של ראיות מהימנות לכאורה המבססות את עילת התביעה, דין הבקשה להתקבל.

"בנוסף לבחינת קיומה של עילת תביעה, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות ובמסגרתו – הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. כמו כן יש להתחשב בשיקולים של תום לב ומידתיות." (רעא 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי (03.04.2016))

עוד ובנוסף, על התובעת מוטל הנטל להראות בראיות מהימנות לכאורה שקיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין:

"השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; רע"א 1998/07 בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה (11.6.07); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (24.10.07)).

התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" – יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc (28.11.2007))

שני השיקולים הללו אינם נפרדים "הרמטית" זה מזה, ולמעשה, יש בהם כדי להשליך זה על זה (ע"א 9736/07 יורם קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (05.12.2007)).

במקרה שלפני, בייחוד נוכח העובדה שבמועד המצאת צו העיקול לבנק דיסקונט, לא היו כספים בחשבון הבנק של הנתבעת, נראה כי הנזק שייגרם לתובעת בשל ביטולו של צו העיקול קטן, בהשוואה לנזק שייגרם לנתבעת אם יוותר צו העיקול על כנו, באופן שיביא להמשך עזיבת לקוחות, אשר עלול בפני עצמו ליצור הכבדה בביצוע פסק הדין.

יתר על כן, גם אילו היו כספים בחשבון הבנק, אין בבקשה ראיות של ממש התומכות בטענה כאילו הסרת צו העיקול תיצור הכבדה בביצוע פסק הדין. בתצהיר התובעת נטענו שתי עובדות: הראשונה היא שהנתבע אמר שמצבה של הנתבעת אינו מאפשר לה כעת להחזיר את הסכום השנוי במחלוקת, והשניה היא שלנתבעת אין נכסים שיכולים לשמש כבטוחה. למעשה, הנתבעת אינה חולקת על עובדות אלו. אולם אף בהנחה ששתי העובדות נכונות, אין משמעות הדבר שהנתבעת לא תוכל לפרוע את החוב בעתיד, אם וכאשר תזכה התובעת בתביעתה. העדר נכסים נזילים, או כאלה הפנויים כעת לשמש כבטוחה, אינו מצביע על העדר יכולת לפרוע חובות עתידיים, שהרי בהחלט ייתכן מצב בו בעתיד צפויה הנתבעת לקבל סכומי כסף משמעותיים, אשר יאפשרו לה לכבד התחייבויותיה.

יודגש כי נטל הראיה בעניין זה מוטל על כתפי התובעת (א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, (מהדורה 12, 2015), בעמ' 934). יתר על כן:

"בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין, אם זכויות אלה יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה; השניה, זכות הקניין היא זכות חוקתית. בעריכת איזון זה יש לזכור ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע עוד לפני שזכה בפסק דין לטובתו; וכן שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון ובכלל זה בית המשפט – חייבת לכבד אותה." (שם עמ' 921)

התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, בשלב זה של ההליך. התובעת לא הצביעה על קושי של הנתבעת בפרעון חובותיה, על פעולה של הנתבעת להברחת נכסים, או על נתון כלשהו ממנו עולה שסך נכסיה נמוך מסך התחייבויותיה. גם גובה סכום לכשעצמו אינו אינדיקציה, בהעדר ידיעה לגבי מחזרו עסקיה של הנתבעת, ובשים לב לעובדה שגם לטענת התובעת, סכום שיק הבטחון שניתן לנתבעת עמד על 100,000 ₪, אשר יש בו להצביע על ניהול עסקים בהיקף לא מבוטל.

לפיכך, אני מבטלת את צו העיקול.

הוצאות הבקשה יישקלו בסוף ההליך, על ידי המותב שידון בתביעה העיקרית.