ת"א 55714-06-15 פלד נ' ברמי

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
55714-06-15
26.1.2017
בפני הרשם הבכיר:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
דן פלד
הנתבע:
יהודה ברמי
החלטה

 

(בקשה לפטור מאגרה)

לאחר שעיינתי בבקשת התובע לפטור אותו מאגרת משפט ובתגובת הנתבע, ולאחר שהתובע לא ניצל זכותו להשיב לתגובה למרות שזו הומצאה לו, כפי העולה מאישור המסירה שהגיש הנתבע, מצאתי כי אין ליתן לנתבע פטור מאגרת משפט.

 

לא אחזור על כתבי הטענות הארכניים שהגישו הצדדים, אלא אדרש בתמצית לטענות הדרושות הכרעה לצורך בקשה זו. אחד השיקולים בבקשה לפטור מאגרה הינו האם ההליך מגלה עילת תביעה.

 

מדובר בתביעה על סך 2,325,000 ₪, בה טוען התובע כי נכפה עליו לחתום על הסדר פשרה כדי למכור את בית מגוריו כתוצאה מעוולות זיוף תרמית והונאה שעשה הנתבע במסגרת הליך שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב בו היה הנתבע בא כוחה של חברה בשם בלפור חברה למסחר (1985) בע"מ והנתבעת שם היתה חברה בבעלות התובע ואף התובע.

 

לאחר שבחנתי את מסכת האירועים והתאריכים, נראה כי לכאורה התביעה התיישנה: הנתבע מייחס את תאריך התרמית, לכאורה, ליום 20.4.2007, הוא היום שבו נחתם הסדר פשרה בין הצדדים, לאחר הליכים קודמים בערכאות שונות. התובע מציין מפורשות בסעיף 4 לכתב התביעה כי מבחינתו יום אירוע הנזק הינו יום 20.4.2007 בו נכפה עליו, כך לפי טענתו, לחתום על ההסכם.

 

התובע ביקש תחילה לסמוך על סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין ולפיו מקום שעילת התביעה היא מעשה או מחדל הרי יחל מירוץ ההתיישנות מהיום שבו אירע המעשה או מהיום בו נפסק המחדל. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף זה חל במקרים שבהם הנזק איננו אחד מיסודות עילת התביעה (למשל, עוולות תקיפה והסגת גבול). במקרה זה עילת התביעה היא נזק שנגרם לתובע, כפי שיפורט להלן, ואין כאן תביעה בשל מעשה או מחדל בלבד, ולכן אין תחולה לסעיף זה בנסיבות העניין.

 

התובע מבקש בהמשך, לסמוך על סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ולפיה תקופת ההתיישנות היא בת 10 שנים וזאת, מקום שבו לא התגלה הנזק עקב האירוע או המחדל. הנזק, לטענת התובע הינו הפסד דירת המגורים אותה אולץ הנתבע למכור במסגרת הסכם הפשרה ובנוסף לקיחת הלוואה בנקאית כדי שאשת התובע תרכוש דירה תחתיה, והוצאות נלוות למכירת הדירה. טענתו היא כי מועד גילוי הנזק הוא יום 30.6.08 שהוא היום שבו הוצאה חשבונית על ידי החברה שיוצגה על ידי הנתבע כנגד התשלום ששולם במסגרת הסדר הפשרה מיום 20.4.07. מאחר והתביעה הוגשה ביום 25.6.15, טוען התובע כי היא לא התיישנה, שכן טרם חלפו 10 שנים מיום גילוי הנזק.

 

גם טענה זו אין בידי לקבל. לפי הרישא של סעיף 89(2) הנ"ל מירוץ ההתיישנות, שהינו 7 שנים על פי הדין, מתחיל ביום הולדת עילת התביעה, ואם העילה היא נזק הרי שהמירוץ מתחיל ביום אירוע הנזק. מבלי להכנס לפרשנות שנתנה הפסיקה לסעיף 89(2) הנ"ל והיחס בינו ובין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, הרי שבמצב הרגיל, מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התובע יודע או יכול לדעת אודות הנזק ובידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי (ע"א 7589/13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע [פורסם בנבו] (8.6.2015)). רכיב הידיעה כולל מודעות, למצער ברמה של "קצה חוט", לכל העובדות, להבדיל מדין או מראיות, הנדרשות להגשת התביעה (ראו: ע"א 4114/96 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 866 (1998); ע"א 2206/08 סיגמן נ' חברת דובק בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 14 (11.7.2010)). עובדות אלו כוללות, בין היתר, את זהות המזיק, מהות המעשה העוולתי, טיב הנזק, והקשר הסיבתי בין המעשה (או המחדל) לבין הנזק. כאשר מתגבש אצל התובע חשד, בפועל או בכוח, לאפשרות קיומם של רכיבים אלו, מתחיל מירוץ ההתיישנות.

 

במקרה דנן, לפי לשונו של הסכם הפשרה היה הנזק הנטען ידוע וברור מההסכם עצמו, שכן, ידוע היה לתובע כבר במועד חתימתו על ההסכם כי הדירה תמכר ולכן אין ספק כי הוא היה מודע כבר במועד החתימה כי הוא צפוי "להפסיד" את דירתו. הפסד זה הוא הוא המגלם את נזקו הנטען של התובע, ונזק זה הוא עילת התביעה הנוכחית. מכאן שהתובע ידע כבר במועד חתימת ההסכם, ברמה של יותר מ"קצה חוט" כי יש בידו עילת תביעה מגובשת ומלאה, ולכן יש לראות את מרוץ ההתיישנות מתחיל כבר במועד זה; שכן, לשיטתו של התובע הורתו ולידתו של ההסכם בתרמית והונאה מצד הנתבע ואותה הוא עצמו מייחס למועד כריתת ההסכם, הוא יום 20.4.07. הנזק, כאמור, לצורך דיני ההתיישנות, אינו נזק של מה בכך שאדם סביר לא היה מגיש תביעה בגינו, כי אם נזק שכמעט מלוא היקפו היה גלוי וידוע לתובע מעצם הוראות ההסכם.

 

אין לקבל, איפוא, את טענת התובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום 30.6.08 שהוא היום שבו הוצאה החשבונית כנגד התשלום על פי ההסדר. מועד זה אינו קשור לעילת התביעה הנוכחית שכן מדובר במועד "טכני" שבו בוצע תשלום על פי ההסדר, ולא במועד שבו התגלה הנזק. הניסיון להתלות במועד זה הינו ייחוס מלאכותי של תאריך התשלום לאירוע הנזק, אך ורק לשם הצלת תביעה שהתיישנה. לטעמי מועד גילוי הנזק, המגולם, כאמור, בהפסד בית המגורים, הוא מועד כריתת ההסכם ביום 20.4.07 שכן בסעיף 5 להסכם התחייב התובע למכור את דירת מגוריו וכבר במועד זה ידע על נזקו הצפוי. ממועד זה יש למנות את מירוץ ההתיישנות ולכן המועד האחרון להגשת תביעה זו הוא ביום 20.4.14. מאחר והתביעה הוגשה ביום 25.6.15 נראה כי התיישנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>