ת"א 55674-02-15 ביטון נ' רוש

לפני תביעה בסך 63,000 ₪ בגין הלוואה שלא הוחזרה, לטענת התובעת.

מדובר בשתי חבֵרות (או חברות לשעבר). התובעת טוענת כי מסרה לחברתה הנתבעת שיקים לשם ביצוע קניות. הנתבעת התחייבה, לטענתה, לפרוע לה את השיקים מדי חודש בחדשו.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי השתיים ניהלו מחברת שבה רשמו את כל השיקים שלקחה הנתבעת ואת החזרי הסכומים שבוצעו על ידי הנתבעת בגינם. אחרי שהתחשבנו הן הגיעו למסקנה כי בכל חודש קבלה הנתבעת מהתובעת שיקים בסך 11,000 ₪. כשהחלו השיקים להיפרע טענה הנתבעת כי אין לה כסף. בפועל עשתה הנתבעת - באמצעות כספי התובעת - קניות עבור עצמה ומשפחתה, וחשבונה של התובעת עמד לקרוס היות והיא אמא חד הורית.

לטענת התובעת מקורות הכנסתה של הנתבעת בתקופה בה נהגה להחזיר לה את הכסף עבור רכישות שעשתה היו, בנוסף להכנסתה מנקיון בתי ספר (6,000 ₪), גם קצבת השאירים של אמה (5,000 ₪) וכספים מחברת מט"ב/מת"ן (2,000 ₪) - ובסך הכל 13,000 ₪. על כן היה בידה להחזיר לה את הכסף. אולם משנפטרה אמה של הנתבעת, באוגוסט 2015, הסתיים מקור הכנסה זה ולא היה לה מאין להחזיר.

בצר לה פנתה התובעת אל אחותה, דניאלה, שהלוותה לה 50 אלף ₪. במקביל היתה הנתבעת אמורה להחזיר לה את הכספים בתשלומים עיתיים.

לשם הוכחת תביעתה פנתה התובעת לכל החנויות בהן עשתה הנתבעת קניות וניסתה להביא אסמכתאות מכולן לרכישות של הנתבעת באמצעות השיקים שלה. ביום הגשת התביעה הצליחה להשיג אסמכתאות מ-3 חנויות, לגבי קניות בשווי 35,000 ₪.

התובעת צרפה (אמנם לא לכתב התביעה אלא לבקשתה לקבלת פטור מאגרה) תדפיס מחשבון הבנק שלה. כן צרפה תדפיסים לתצהיר העדות הראשית שהגישה. בין הקבלות שצורפו לתצהירי העדות הראשית רק קבלה אחת היא ע"ש הנתבעת .

טענות הנתבעת: