החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' המועצה הדתית קריית ים ואח'

התובעת מנהלת את חלקיהם של נספי שואה במקרקעין נשוא התביעה (להלן: "המקרקעין"). התובעת הגישה נגד הנתבעת, שמעניקה שירותי קבורה לתושבי קריית מוצקין, תביעה כספית. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת פלשה למקרקעין, והיא עושה בהם שימוש לצורך קבורת נפטרים. הסעד שהתבקש בכתב התביעה הוא סעד כספי של פיצוי בגין ירידת ערך השטח שאליו פלשה הנתבעת. 

1. במהלך בירור התביעה הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים מטעמם בעניין שווי ירידת הערך, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט שערך חוות דעת בנושא זה. נשמעו הוכחות, והצדדים הגישו סיכומיהם.

2. לאחר שמיעת הראיות ועיון בסיכומי הצדדים סברתי כי התובעת אינה זכאית לסעד כספי בשיעור של ירידת ערך של המקרקעין בגין הפלישה, אך קמה לה, לכאורה, עילה לסעד כספי של דמי שימוש ראויים. דא עקא שבחומר הראיות המונח בפניי אין ראיות לגבי גובה דמי השימוש הראויים במקרקעין, שכן לא הוגשו חוות דעת מומחים בנושא זה. על כן קיימתי ביום 23.2.17 דיון במעמד הצדדים, פרשתי בפניהם את הדברים, וביקשתי התייחסותם לאפשרות כי אורה למומחה מטעם בית המשפט לערוך חוות דעת בנושא זה.

3. התובעת הגישה הודעה כי היא מסכימה לכך שאורה למומחה בית המשפט לחוות דעתו בנושא דמי השימוש הראויים, ואף הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בהוספת סעדים חלופיים של פינוי ודמי שימוש ראויים בסכום התביעה.

4. הנתבעת בתגובתה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה לתיקון כתב התביעה, ומתנגדת לפסיקת סעד שונה מזה שהתבקש בכתב התביעה, שכן לנוכח השלב שאליו הגיע ההליך, פוגע הדבר בתקינות ההליך.

    

   דיון והכרעה

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי מן הדין להעתר באופן חלקי לבקשה לתיקון כתב התביעה, כך שיותר לתובעת להוסיף לכתב התביעה עתירה לסעד כספי של דמי שימוש ראויים, ותדחה בקשתה להוסיף סעד של פינוי. להלן אפרט טעמיי.

6. בית המשפט מוסמך, במקרים המתאימים, לפסוק לתובע סעד שלא התבקש בכתב התביעה. יפים הם לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 9137/07 אנה אוסיפובה נ' מנחם גלעד קלישטיין (30.12.08):

   "ההלכה הנוהגת עימנו היא כי, ככלל, לא יעניק בית המשפט לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. עוד נפסק כי במקרים שבהם עולה מן הנסיבות שנתבררו במשפט הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה (ראו: ע"א 490/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח, פ"ד מא(4) 401, 404 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, 154 (מהדורה תשיעית, 2007) (להלן: גורן, סדר הדין האזרחי); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 581 (מהדורה 15, 2007)). בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם בית-המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית-המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש (ראו: ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק דינו של השופט לוי (טרם פורסם, 8.6.2005); רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר, פ"ד מב(4) 365, 372 (1988); ע"א 253/84 ספיר ואח' נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18 (1988); גורן, סדר הדין האזרחי, 78)" (פסקה 5 לפסק הדין).

7. במקרה זה סברתי, לאחר שמיעת הראיות ועיון בסיכומים, כי אם הוכיחה התובעת פלישה של הנתבעת למקרקעין (שאלה שתוכרע בפסק הדין), יש מקום, לכאורה, לפסוק לה סעד כספי של דמי שימוש ראויים. סעד זה לא נתבע בכתב התביעה. כאמור, הדרך הראויה לקבל סעד זה היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, וכך אומנם פעלה התובעת.