ת"א 5562-12-15 צח אורני בע"מ נ' שוובר

תביעה בגין רשלנות מקצועית, על סך של 695,018 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, עורכת דין במקצועה.

בבקשה שלפניי, עותרת הנתבעת בבקשה לצוות על הפקדת ערובה מתאימה בהתאם לסעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") להבטחת תשלום הוצאותיה במקרה שהתביעה תידחה. לטענתה, מצבה הכלכלי של התובעת קשה, וסיכויי התביעה קלושים.

לטענת הנתבעת, התובעת התקשתה לשלם את אגרת המשפט ואף שטענה לנזקים בסך של 1,420,835 ₪, העמידה את התביעה על פחות ממחצית הסכום מטעמי אגרה. דהיינו, התובעת התקשתה לשלם את הפרש האגרה בסך של 9,000 ₪. גם מר אורני, מבעלי התובעת, העיד בהליך מקביל, ת.א. 5963-09-14 כי נגרמו לתובעת נזקים כלכליים חמורים בגין הטלת עיקולים, כפי שעולה גם מסיכומי ב"כ התובעת בדיון מיום 23.12.15 שם טען כי לחברה לא היתה יכולת לשלם משכורות לעובדים בשל העיקולים.

עוד טוענת הנתבעת, כי עיון בתדפיס החברה ברשם התאגידים מעלה כי על מלוא נכסי החברה מוטלים מספר רב של שעבודים, מה שמעמיד בספק את איתנותה הפיננסית ומטיל צל כבד על האפשרות שהנתבעת תוכל לפרוע את הוצאותיה מהתובעת. באשר לסיכויי ההליך, טוענת הנתבעת כי טענות התביעה הן טענות בעלמא שנולדו בכדי להטיל מורא על הנתבעת שהעזה לתבוע את שכר טרחתה מלקוחה.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, התביעה שהגישה הנתבעת נגדה בהליך המקביל מופרכת מיסודה, ובית המשפט שם עמד על כך וביטל את העיקולים. התובעת מפנה לכך שהנתבעת מתייחסת למצב הכלכלי של החברה בחודש 9/2014 בעוד שמדו"ח רואה החשבון לשנת 2015 ולחודשים ינואר-מרץ 2016, עולה כי מצבה של התובעת רחוק מלהיות כדברי המבקשת, כך מחזור מכירותיה בחודשים 1-3/2016 עומד ע"ס 2,600,000 ₪ והמשיבה היא חברה רווחית בעלת יכולת פיננסית מעולה. עוד מדגישה התובעת כי בידיה מספר רב של הזמנות ומכרזים בהם זכתה לאחרונה. באשר לרישום שעבודים לטובת בנקים, טוענת התובעת כי רישום שעבוד מעיד על נכסים וכי שעבודים הם כלי עסקי שגרתי להעמדת אשראי מסחרי אשר מעיד על פעילות עסקית.

ביחס לסיכויי התביעה, טוענת התובעת כי המבקשת ייצגה אותה בצורה רשלנית, חסרת מקצועיות תוך התעלמות מהוראות שיפוטיות והוראות הדין תוך גרימת נזקים לתובעת במאות אלפי שקלים ובין היתר תביעות שהוגשו ע"י המבקש בשם המשיבה ונמחקו מחוסר מעש, תביעה נגד חייב שניתן נגדו צו כינוס, גרימת נזק מול משרד הכלכלה עקב אי הגשת בקשה להארכת מועד מטעם המבקשת. בנוסף לתביעות שנמסרו לידי המבקשת ולא הוגשו לבתי המשפט.

דיון

הפסיקה הבחינה בין תובע שהינו אדם פרטי, שאז חלה בענייננו תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי והנטייה היא לזכותו, לבין תובע תאגיד שאז חל בעניינו סעיף 353א' לחוק החברות והנטייה היא לכיוון חיובו בהפקדת ערובה. הטיב לסכם גישה זו כבוד השופט עמית:

"כך שבמקרה של תובע שהוא תאגיד, קיימת נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות – ע"א (י-ם) 4207/98 בנק לאומי לישראל נ. ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק), תק-מח 98(2) 3632. לשיקולים בגינם יש להבחין בין תאגיד לבין תובע-יחיד, ראה בש"א 5922/01 (י-ם) מוזס נ. חברת לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי לב(10) 25. "