ת"א 5557-08-09 עמאש(אסיר) נ' מדינת ישראל ואח'

לפני תביעת נזיקין שהגיש התובע, אסיר המרצה עונש מאסר, כנגד שירות בתי הסוהר והמשטרה, בגין נזק שנגרם לעינו הימנית ואשר הוביל לעקירתה, וזאת, לטענתו, כתוצאה מאירוע בו נדחף על-ידי גורמי הליווי בשב"ס בעת מעבר מבית המעצר קישון למתקן כליאה ניצן.

תמצית המחלוקת וטענות הצדדים:

1.לפי הנטען בכתב התביעה, התובע, אסיר המרצה 15 שנות מאסר, נפגע בעינו בעת שהיה נתון במשמורת שב"ס. לפי הנטען על-ידי התובע, במהלך קליטתו במתקן הכליאה ניצן אליו הועבר מבית המעצר קישון לאחר שנגזר דינו, הוא נדחף על-ידי מלוויו על מנת לזרז את הליכתו, וכתוצאה מכך נפל ועינו הימנית נחבלה בידית של דלת. לדברי התובע הוא החל לסבול מכאבים ולאחר זמן מה אבדה ראייתו בעין זו. הוא אובחן על-ידי רופא שב"ס כסובל מעיוורון בעין והופנה לבית חולים. לאחר פינויו לבית החולים הוא טופל, נותח ועינו נעקרה. התביעה הוגשה נגד שירות בתי הסוהר וכנגד המשטרה (להלן – המדינה).

2. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר שרון מלמוד. לפי האמור בחוות הדעת, מקור הנזק שנגרם לעינו של התובע הוא חבלתי-חיצוני. עוד צויין בחווה"ד כי חל איחור בפינוי התובע לבית החולים וכי אפשר שפינוי מוקדם יותר היה מאפשר את הצלת העין. התובע טוען כי מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי הוא לא סבל מבעיות כלשהן בעיניו עובר לאירוע הנטען. עוד מציין התובע כי הטענה בדבר דחיפתו על-ידי גורמי הליווי הועלתה על-ידו עוד בשלבים מוקדמים במסגרת הערעור שהגיש על הרשעתו, במנותק מהתביעה האזרחית שהוגשה שנים לאחר מכן, באופן המחזק את מהימנות גרסתו. התובע טוען בנוסף כי נטל הראיה במקרה דנן מועבר אל כתפי המדינה, מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעבד עצמו" ומשמדובר בפגיעה פיזית בעת שהוא היה נתון במשמורת חוקית ותחת אחריותו ושליטתו של שב"ס.

3.המדינה, מנגד, טענה בכתב ההגנה כי מקור הנזק שנגרם לעינו של התובע הוא זיהום שהתפתח על רקע מצב רפואי קודם. המדינה הגישה לעניין זה חוות דעת של פרופ' גראזוזי, לפיה עינו של התובע ניזוקה בשל נקב בקרנית, אשר נגרם ככל הנראה מנמק לרקמה ולא מחבלה שגרמה לפציעה חודרת. לפי חוות הדעת, עקב מצבו הרפואי הירוד של התובע אשר סבל משלל בעיות רפואיות (בעיות בכבד, צהבת, יתר לחץ דם ועוד), נגרמה דלקת לגלגל העין אשר החמירה וגרמה לניקוב הקרנית. עוד טוענת המדינה, כי אף אם ייקבע שמקור הפגיעה בתובע בחבלה חיצונית, הרי שהתובע לא הוכיח את גרסתו העובדתית כי נחבל כתוצאה מדחיפתו על-ידי עובדי שב"ס. לעניין זה מפנה המדינה לעובדה כי לגרסה האמורה אין כל עיגון במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע, שמהם אף עולה כי התובע שלל טראומה לעין, ולעובדה כי אין אצל גורמי המדינה הרלוונטיים כל דיווח אודות אירוע חריג למועד הנטען. עוד נטען כי אין תחולה בענייננו לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", משלא מתקיימים תנאיו.

הראיות שהוצגו:

4.מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. התובע העיד בחקירה ראשית ונגדית. בעדותו ציין כי האירוע ארע בעת מעבר מבית מעצר קישון למתקן כליאה ניצן. הוא לווה באנשי יחידת הליווי נחשון. לאחר שירד מהרכב, התקדם באיטיות בשל כך שהוא קטוע רגל ומשתמש ברגל תותבת. הוא נדחף על-ידי מלוויו ונפל על דלת. הוא סבל מכאבים ולמחרת לא הצליח לראות בעין. לטענתו, הוא התלונן על כאבים אך לא זכה להתייחסות. כעבור כ- 5 ימים שובץ והועבר לכלא שטה. בבדיקה רפואית במהלך הקליטה ראה הרופא את הפגיעה וסירב לקבלו בכלא והוא פונה לבית חולים.

5.מטעם הנתבעת הוגש בהסכמה, ללא חקירה, תצהיר של קמב"צ יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר. לפי האמור בו, על פי נהלי שב"ס "חלה חובת דיווח של כל לוחם וסוהר בשירות בתי הסהר, בדבר כל אירוע חריג במהלך השירות, ובכלל זה פציעות, תקיפות, הברחות, מחלות, תאונות". עוד נאמר כי "במקרה הנידן לא היה כל דיווח על אירוע פציעה / נפילה כנטען ע"י התובע בכתב תביעתו או של כל אירוע חריג אחר".

6.התובע הגיש כראיות מטעמו מסמכים רפואיים שונים מתיקו הרפואי של בשב"ס ובית החולים "אסף הרופא" שם טופל, שהעיקריים בהם יפורטו להלן: