ת"א 55524-06-13 עכרייה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שארעו לתובע, לטענתו, ביום 25.0.10 כתוצאה מתאונת דרכים.

מדובר בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה.

התובע לא טען לנכות בתאונה זו.

בישיבה מיום 4.3.14 הכחישה הנתבעת את חבותה וציינה, כי חקירה שביצע חוקר אל מול המבוטחת, שהינה הנהגת ברכב שפגע לטענת התובע מאחורי רכב הסעות בו נהג (דבר המוכחש), טוענת כי לא היה מגע בין הרכבים.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע הוא הנושא בנטל הראייה והיה עליו להמציא ראיות אודות נזק רכוש שנגרם לרכב ההסעות, דבר שלא נעשה, וכי ברכב היו שני נוסעים קטינים-ילדים, שכלל לא טענות לפגיעה כלשהי בגופם.

הנתבעת הדגישה, כי לתובע עבר רפואי עשיר מאוד וכי המשיך לעבוד באותו יום נטען של פגיעה עד להגעתו לחדר המיון בשעות הערב.

לאור העובדה שמדובר בתיק ללא נכות, הסכימו הצדדים, כעולה מהחלטת ביהמ"ש מיום 4.3.14 לקיים ק.מ. מורחב המהווה דיון סופי, במהלכו ישמע ביהמ"ש את התובע לאחר הגשת תצהיר והנתבעת מצידה תזמין את הנהגת, אשר טוענת כי לא היה מגע בין הרכבים.

דיון שכזה התרחש בתאריך 12.11.14 ואז הוברר כי הנהגת לא התייצבה לדיון.

הנתבעת, על מנת לחסוך בהוצאות ותוך שמירה על טענותיה, הסכימה לסיים את התיק על בסיס עדות קצרה של התובע במסגרת קדם המשפט וללא שמיעת הנהגת, שלא התייצבה (הגם שהייתי נכון לאפשר ישיבה אילו היו עומדים על כך, לצורך שמיעת התובע והנהגת בישיבה נפרדת) וטענה, כי יש לדחות את התביעה בהעדר רכיב "נזק גוף" שהינו אחד הרכיבים על מנת לקבל תביעה מעין זו.

התובע העיד ועדותו ללא ספק היתה מגמתית ומעצימה נזקים שספק אם נגרמו לו בתאונה זו. בעדותו ציין: "הייתי בנסיעה שגרתית. היו איתי שני ילדים ממיתר. ברח' מצדה נסעתי בנתיב השמאלי. עמדתי כמעט חצי דקה. באה מישהי מאחורה ופגעה בי מאחורה. היא פגעה בי כשהייתי בעצירה מוחלטת. הרכב שלי רעד. היא טלטלה לי את כל הרכב".

עוד העיד: "במיניבוס שלי היה נזק. הדלת התעקמה קצת והיתה פגיעת מעיכה בפגוש. הודעתי לקצין הבטיחות של החברה".

אומר מייד – היה על התובע לפעול ולהביא מהמעביד שלו מסמך כלשהו אשר יעיד על חומרת הפגיעה ברכב ההסעות, במיוחד כשמדובר בפגיעה מאחור והנהגת מודה, דהיינו אין לו כל אשם ומגיע פיצוי רכוש מלא בגין הנזק שנגרם.