ת"א 55466-09-11 בדארנה(המנוח) ואח' נ' תאופיק בדארנה(המנוח) ואח'

מבוא:

1.המבקשים שהם אב (מנוח) אם ובנם (בהתאמה האב, תובע 1 – להלן: "המנוח"; האם, תובעת 3 להלן "גב' חדיגיה" והבן, תובע 2, להלן: "מר פתחי") הגישו תביעה ובה עתרו למתן פסק דין הצהרתי. התובעים ביקשו להצהיר כי המנוח הינו הבעלים של הזכויות במחצית חלקה 10 גוש 19316 מכוח הסכם שנכרת בין המנוח ואחיו המנוח שעזבונו הוא נתבע מס' 1 (להלן: "המנוח מר סעיד") בשנת 1964.

2.עוד התבקש סעד הצהרתי בתביעה לפיו גב' חדיגיה הינה הבעלים של הזכויות שכרגע רשומות על שם אחותה המנוחה, הנתבעת מס' 2 (להלן: "המנוחה גב' מרים") בחלקה 80 גוש 19323 המהווים 3/38 חלקים בחלקה זו (להלן: "חלקה 80"), והכל מכוח הסכם מכר שנחתם במהלך שנת 1978.

3.כתב התביעה המקורי תוקן משום שמלכתחילה צורפו אליו צדדים שכיום, על פי צווי ירושה או צוואה רלוונטיים שניתנו, אינם עוד יורשי זכויות המנוח מר סעיד או המנוחה גב' מרים. בכתב התביעה המתוקן מיום 02/09/12 צורפו כל הצדדים הרלוונטיים, וגם אלו שונו בהסכמה לאחר שהוברר כי נכדי המנוח מר סעיד והמנוחה גב' מרים, הזכאים לרשת זכויות המנוחים הינם רק נתבעים 5-10.

4.בירור הליך זה התארך גם בשל העובדה כי הצדדים, שהם בני משפחה, ניהלו הליך נוסף בבית המשפט לענייני משפחה לפני כב' השופט בן ציון ברגר. בשל כך הצדדים המתינו להכרעה בהליך הנ"ל בתביעה לפירוק שיתוף. ההכרעה שם ניתנה ביום 26/12/13.

5.במהלך בירור ההליך לפני הוברר כי בין הצדדים קיימת הסכמה למתן פסק דין חלקי בכל הנוגע לזכויות גב' חדיגיה בחלקה 80. הוסכם כי המחלוקת בין הצדדים הינה רק בנוגע לזכויות בחלקה 10. עוד הסכימו הצדדים כי ההכרעה בתיק זה תהיה הכרעה מנומקת בפסק דין שיינתן ללא צורך בשמיעת ראיות, על סמך כל החומר, לרבות תצהירים שהוגשו וסיכום טענות הצדדים.

6.מהחומר שהצטבר בתיק זה עולה כי עסקינן בסכסוך בין בני משפחה. המנוח והמנוח מר סעיד היו שני אחים שנישאו לשתי אחיות, גב' חדיגיה והמנוחה גב' מרים. יורשי בני הזוג המנוח סעיד והמנוחה מרים הם נתבע 3 בכתב התביעה המקורי (להלן: "מר יוסף"), נתבע 4 בכתב התביעה המקורי (להלן: "מר עאדל") והנתבעים 5-10 שהם נכדי המנוח מר סעיד והמנוחה גב' מרים.

העובדות הרלוונטיות

7.בכתב התביעה נטען כי המנוח מר סעיד נפטר ביום 26/06/96 כאשר הוא רשום כבעלים בשלמות של חלקה 10 בגוש 19316 (להלן: "חלקה 10"). עוד נטען כי בשנת 1964 רכש המנוח מאחיו המנוח סעיד 1/2 חלקים מזכויות בחלקה 10, והכל ללא הסכם בכתב מכוח יחסי האמון ששררו בין הצדדים.

8.נטען כי לאחר העסקה קיבל המנוח חזקה בלעדית בחלקת האדמה בה רכש זכויות ומאז המנוח ויורשיו (בנו מר פתחי ואשתו גב' חדיגה) הם בעלי זכות השימוש הבלעדית במקרקעין ועושים בהם שימוש באין מפריע וללא התנגדות.

9.נטען כי המנוח הקים בסמוך לרכישת זכויותיו בחלקה 10, דירת מגורים ובשנת 1972 בנה לה תוספת, והכל על פי היתרים שהוצאו כדין. נטען עיד כי המנוח סעיד חתם על תצהיר שהוגש למוסדות התכנון באמצע שנות התשעים לצורך קבלת היתר בנייה על חלקה 10, זאת לבקשת מר פתחי. בתצהיר אישר המנוח מר סעיד כי אין לו התנגדות להוצאת היתר בנייה על החלקה ולמעשה המנוח הינו הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה 10.

10.עוד נטען כי המנוח מופיע במשרדי מיסוי ומקרקעין בנצרת כאחד הבעלים של הזכות בחלקה 10, ואף שילם מס בגין זכויותיו בחלקה על פי הסדר תשלומים שנעשה עמו, ומכוחו נשלחו לו שוברי תשלום.

11.מר יוסף אשר מלכתחילה התנגד לבקשה העיקרית הסיר התנגדותו במהלך הדיון. משכך לבקשה העיקרית התנגדו רק הנתבע 4 ונתבעים 5-10, נכדיהם של המנוח סעיד ושל המנוחה גב' מרים. לטענת המתנגדים לבקשה, לא בוצעה כל עסקת מכר בנוגע לזכויות בחלקה 10. נטען כי המנוח מר סעיד רק נתן למנוח רשות הדירה להשתמש בחלק מחלקתו ולהקים עליה בית קטן למגוריו בשטח של 50 מ"ר. נטען כי העובדה שנמסרה חזקה בחלק זה מהמקרקעין אינה מהווה הקנייה של זכות בעלות באותם מקרקעין. עוד נטען כי גם השבחת המקרקעין או בניה בהם אינה מהווה הקניית זכות בעלות, ולפיכך לא הועברה במקרקעין זכות בעלות.

12.נטען עוד על ידי הנתבעים כי הטענה לפיה נכרת הסכם מכר בין האחים המנוחים בשנת 1964 הינה גרסה כבושה שהומצאה רק כדי להתחמק מתחולת הוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 בדבר הצורך במסמך בכתב לצורך הוכחת קיומה של עסקה במקרקעין.

13.עוד נטען כי דין התביעה להידחות משום שלא הורם נטל ההוכחה המוטל על התובעים ויש לדחות את התביעה גם בשל שיהוי. זאת ובהעדר הסבר סביר מדוע לא פעלו התובעים במשך עשרות שנים עד מותו של המנוח סעיד כדי להחתימו על יפוי כוח בלתי חוזר או לפעול לרשום זכויות המנוח בנכס.

14.הנתבעים מסתמכים בטיעוניהם על תצהירו של נכד המנוח מר סעיד (הנתבע מס' 5 – להלן: "מר בדראן") שטען כי היה קרוב במיוחד למנוח מר סעיד וזה מעולם לא סיפר לו כי מכר חלק מזכויותיו בחלקה 10 לאחיו המנוח. הנכד מר בדראן סיפר כי סבו כן סיפר לו שרחם על אחיו שהיה רועה צאן, חסר כל והתגורר בחדר מט ליפול בישוב הישן סכנין. הנכד סיפר כי סבו אשר בפניו שבשל רחמים אלו נתן למנוח רק רשות לבנות בית בן שני חדרים לידו בחלקה . הנכד מר בדראן טען עוד בתצהירו כי סבו סיפר לו כי ביקש מאחיו לשלם מס רכוש רק בגין השטח עליו בנה המנוח בית בחלקה 10.