ק.ר. נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ

רקע

 בפני תביעת נזיקין. התובע, מר ק.ר , יליד 1958 (להלן: "התובע") ערך ביום 8.8.14 קניות בסופרמרקט " רמי לוי " (להלן: "הנתבע") במרכז קניות "ביג", בפרדס חנה. כשביקש לבחור אבטיח מדולב האבטיחים, התנתק הדולב מהמלגזה והתובע נחבל ברגלו. (להלן: "התאונה").

התביעה הגישה תחשיבי נזק ביום 10.1.16, ההגנה מנגד הגיבה תחשיבי נזק ביום 13.3.16.

לאחר עיון בתחשיבים ,ולאור העובדה שאין מדובר בסכומי תביעה משמעותיים ולפי העיקרון ש"אין הצר שווה בנזק המלך", הצעתי לצדדים ביום 20.3.16 להגיע להסדר המבוסס על שקלול הסיכויים והסיכונים כפי שאלו השתקפו בעיני בית המשפט נכון לאותו שלב ,בבחינת "מִִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" [זכריה, ח, טז], אולם הצדדים לא השכילו להגיע להסדר (גם לא לאחר ששמעתי את ההוכחות והסברתי להם כיצד הדברים נראית בעיני בית המשפט) ולכן לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

דיון הוכחות התקיים ביום 13.7.16 בו העיד התובע בעצמו, וסגן מנהל סניף הנתבעת במתחם ביג מר משה יגר. לאחר מכן ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה הן בעניין החבות ונסיבות התרחשות האירוע והן בעניין שיעור הנזק.

הצדדים חלוקים בקשר לנסיבות התרחשות התאונה. התביעה טוענת שבשעת התאונה התובע עמד בסמוך למדף מוצרים שהיה ליד דולב האבטיחים ולא שם לב שאחד העובדים השמיט את הג'ק על רגלו. ההגנה טוענת שהתובע לא עמד בצורה סתמית אלא בעוד שהג'ק משתנע למקום ייעודו, כבר החל התובע לבחור לעצמו אבטיח, מבלי שהוא מחכה שהדולב יגיע למקומו. התביעה מצביעה על כך שכתוצאה מהאירוע השתנו הנהלים במרכול, ולכן ניתן ללמוד כי עובר לאירוע התנהלותו הייתה רשלנית, מה גם שהנתבעת לא השכילה להביא עדים להוכחת גרסתה בקשר לנסיבות האירוע, למעט מנהל הסניף שלא היה עד באופן ישיר לקרותו. ב"כ הנתבעת מנגד טוענת כי התובע ידע שהדולב נמצא בשינוע והוא עומד על עגלה, הוא גם הוזהר כי עליו ללכת לאחור ולאפשר את הורדת הדולב למקומו, ובחר להסתכן בעצמו. הובע כופר בטענה זו מכל וכל.

דיון והכרעה

מבחינת נסיבות האירוע דעתי כדעת התביעה. עדותו של התובע הייתה מהימנה וקוהרנטית בעיני. הוא עשה עלי רושם של אדם אמין ולא רודף בצע שהמציא סיפור. גם העובדה כי הנהלים השתנו מאז ושני עובדים צריכים להיות נוכחים במקום כיום כאשר מבצעים את אותה פעולה אומרת דרשני. יתירה מזו, ההגנה לא הביאה לעדות את העובד, ממנו למדה הנתבעת כי התובע אשם בתאונה. כך שנותר בידי בית המשפט רק גרסתו האמינה של התובע.

מבחינה נורמטיבית, עסקינן בתביעה על פי עוולת הרשלנות. בבואנו לבחון את עוולת הרשלנות, עלינו לעשות זאת בארבעה שלבים: השלב הראשון הוא בחינת קיומה של חובת זהירות המושגית והקונקרטית המוטלת על הנתבע כלפי התובע. שנית, יש לבחון את קיומה של הפרת אותה חובת זהירות קונקרטית. בשלב השלישי עלינו לבחון מהו הנזק שנגרם והשלב הרביעי הוא הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק הנטען (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113,122.

חובת הזהירות המושגית

במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית יש לבחון האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק כאשר הבחינה היא אבסטרקטית ונערכת בלא להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של העניין שבפנינו. לענייננו אין חולק כי קמה חובת זהירות מושגית בין סניף המרכול לבין לקוחותיו ובכללם גם התובע.

חובת הזהירות הקונקרטית