ת"א 55450-01-16 טל ואח' נ' גינדי מגדלי הלאום בע"מ

1. הנתבעת (גידי מגדלי הלאום בע"מ) הגישה "בקשה למתן צווים לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים".

2. יוזכר כי תקנה 113 לתקנות הסדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה את נושא "צו גילוי מסמך פלוני" ולפי התקנה רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל דין, להורות לבעל דין אחר "לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי...ברשותו וכו' ". על פי התקנה האמורה ניתן להורות על גילויו של מסמכך מסויים (מסמך ספציפי) או אף על סוג מסויים ומפורש של מסמכים ("קטגוריה מובחנת"). להמחשה, ניתן לצוות על גילוי "המכתב שראובן שלח לשמעון ביום 19.10.2016", אך גם ניתן לצוות בהתאם לאותה סמכות על גילוי "כל ההתכתבות בין ראובן לבין שמעון במחצית השנייה של שנת 2016".

3. חוששני כי דרישות הגילוי המפורטות בסעיפים קטנים 4.1 עד 4.7 לבקשה הנדונה נוטות לחרוג מגבולות תקנה 113 הנ"ל, אף לפי פירושה המרחיב והגמיש ביותר. כך למשל בקשה לגילוי "כל האסמכתאות ו\או המסמכים ו\או התכתובות ו\או כל תיעוד אחר (לרבות הקלטות ומסרונים) שעניינם פעילות והתנהלות התובעים...מול גינדי...בקשר עם הפרוייקט..." (סעיף 4.1 לבקשה) קשה להגדירה בקשה ל"גילוי מסמך פלוני" או כמסמך "המפורש" בבקשה. כל סעיפי הבקשה (4.1 עד 4.7) לוקים באותה כלליות גורפת וחוסר מסויימות.

4. יתרה מזאת, לגבי חלק ניכר מנושאי הבקשה קיים ספק בעיניי באשר לרלבנטיות שלהם לבירור התובענה ולניהול הענייני והיעיל של הגנת הנתבעת. בית המשפט הספיק להיווכח כי בין הצדדים מתנהלים "קרבות" בחזיתות שונות אך לא כולם רלבנטיים לבירור טענות התובעים (טל) לאכיפת חוזי המכר או לטענות הנתבעת (גינדי) לביטולם. אולם אין מחלוקת בין הצדדים כי מבחן ראשון במעלה בעניין גילוי מסמכים הוא רלבנטיות המסמך שגילויו מבוקש לבירור התובענה המסויימת המונחת בפני בית המשפט.

5. כחלק מן הרקע ומן ההקשר להגנתה, הנתבעת שבה ומתארת את ההתנהגות הכללית של התובעים ובפרט זו של גב' יפית טל, התנהגות אשר כוללת (לפי הטענה) ניצול לרעה של מעמדה של יפית טל כיו"ר נציגות הבית המשותף, ניהול מסע השמצות והכפשות נגד הנתבעת וקבוצת גינדי בכלל, והגשת פניות רבות לרשויות שונות בקשר לפרוייקט. לא כל הנושאים האלה נוגעים לשאלה, שהיא הסוגייה הנדונה באמת, האם התובעים הפרו או לא הפרו את חוזי המכר? לדוגמא, אף אם יפית טל עשתה "שימוש פסול" או "שימוש נפסד" במעמדה כיו"ר הנציגות ו"הפכה את התפקיד כאמצעי ניגוח" (ראו סעיפים 31 ו- 33 לבקשה וכן סעיף 24.4 לתשובת הנתבעת לתגובת התובעים), אין ערכאה זו נדרשת לדון בכך אם אין בעניין האמור כדי לקדם את ההכרעה בשאלה האם יש מקום לאכוף את חוזי המכר או שמא הם הופרו הפרות יסודיות. באותו אופן אין ערכאה זו אמורה להידרש לשאלה האם התובעים הוציאו את דיבתה של הנתבעת רעה.

דומה כי הנתבעת עצמה ידעה להבחין בין עילות לביטול חוזי המכר (דהיינו, הפרות חוזה) מחד לבין "נסיבות רקע" מאידך (כאשר ייתכן שנסיבות אלו מקימות עילות לתביעות אחרות – ואינני מביע כל עמדה בנדון – אך אין מקומן להידון במסגרת התובענה הנוכחית). וכך נכתב בסעיף 49 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת (כהקדמה לתיאור נרחב של התנהגות והתנהלות התובעים, לרבות בקשר לנציגות הבית המשותף, בקשר לקבלת טופס 4, ובקשר לתקשורת ופרסומים): " ההתנהלות הנלוזה אשר תתואר להלן, לא בבאה להחליף את העילות לביטול הסכמי המכר אלא רק להוסיף עליהם [כך במקור] ולהצטבר עליהם".

יש להוסיף כי באיתור כל החומר הקשור לנציגות הבית המשותף או לפניות לרשויות או לפרסומים בתקשורת יש גם הכבדה מופרזת ובלתי מידתית שלא יהיה בו כדי לקדם את בירור המחלוקת וכאשר יש מקום לשער כי חלק גדול מהחומר אינו רלבנטי כלל.

6. בהמשך החלטה זו אתייחס לכל אחד מסעיפי הבקשה מהיבט הרלבנטיות אולם בשל כלליות הבקשה על כל חלקיה, כפי שצויין לעיל, אזי אף לגבי הנושאים הרלבנטיים לא ניתן אלא להורות על גילוי כללי חוזר ומשלים, הממוקד אמנם מעט יותר אך עדיין ללא הגדרת קבוצת מסמכים מפורשת.