ת"א 55411-12-14 יהושע נ' בן עמי ואח'

1.לפניי בקשה, שהוכתרה כבהולה, למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה 3 להעביר את זכויות הזכיינות בסניף "קפה קפה" בטיילת מלון דן באילת לצדדים שלישיים ולאסור על המשיבים 1 ו-2 למסור זכויות ו/או בעלות ו/או חזקה ו/או נכסים ו/או מטלטלין שברשותם ו/או בחזקתם לגורמים שלישיים. בנוסף, התבקש צו עשה, המורה למשיב 1 למסור למבקש כל מסמך הנוגע למצבה הכספי של המשיבה 2 וכל מסמך הנוגע להעברת זכויות ו/או נכסים, בתמורה או שלא בתמורה, מצד המשיבה 2.

2.לטענת המבקש, במסגרת פירוק שותפות בינו לבין המשיב 1 ואדם נוסף, סוכם שישולם לו סך של 1,050,000 ₪ (נטו), ועל אף שינויים חוזרים ותכופים בתנאיי התשלום לא כובדו שטרות שניתנו בסכום כולל של 690,000 ₪, ובשל כך ננקטו הליכים בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. בנוסף, טען המבקש כי לזכותו משכון על 30% ממניות המשיבה 2 והוא פועל למימושו. עוד טען המבקש כי נגרמו לו נזקים, בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של הסכמים שנחתמו עמו, בסכום המגיע לכדי 2 מיליון ₪.

לשיטת המבקש, בקשתו לסעדים המפורטים מושתתת על חשש סביר, לפי מידע מבוסס שהובא לידיעתו, לפיו המשיבים, ביחד ולחוד, נקלעו למצב כלכלי קשה. נטען כי המשיב 1 עושה בנכסי המשיבה 2 כעולה על רוחו, כדין ושלא כדין, והוא פועל באופן אקטיבי להעברת זכויות הזכיינות בסניף "קפה קפה" בטיילת מלון דן באילת, המהווה את הנכס היחיד של המשיבה 2 לצדדים שלישיים, במטרה להבריח נכסים, לשפר את מצבו הכלכלי ולסכל מימוש פסק דין שיינתן בסופו של יום.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה, בשלב זה, במעמד צד אחד, אלא יש להידרש לתגובת המשיבים טרם מתן החלטה.

4.כאמור, הבקשה הוצגה כ"בהולה", והמבקש טען במסגרתה כי ממידע שהגיע לידיו עולה כי למשיבים נושים רבים וככל הנראה המשיב 1 פועל נמרצות להברחת נכסיו. המבקש אף ציטט משיחות שניהל עם המשיב 1, המלמדות לשיטתו על מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים 1 ו-2.

דא עקא, עסקינן בשיחות שהתקיימו בחודש ספטמבר 2014. לא זו אף זו, תצהיר המבקש, שצורף לאימות העובדות שבבסיס הבקשה, נחתם ביום 15.9.2014 ולא הובא כל הסבר לפשר השיהוי הרב של כשלושה חודשים וחצי, מאז עריכת התצהיר ועד להגשת הבקשה.

כידוע, על המבקש סעד זמני, לבטח במעמד צד אחד, מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות מוקדמת בדרך של מתן הסעד המבוקש. מבקש אשר השהה את בקשתו לסעד זמני אינו יוצא ידי חובה זו. החובה שלא להשתהות בפנייה לערכאות בבקשה לסעד זמני, נעוצה בעצם מהותו של הסעד. בעצם השיהוי הלא מוסבר יש משום ראיה לסתור את טענת המבקש שהצו חיוני ושהענקתו איננה סובלת דיחוי (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, בעמ' 915; רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, פ"ד מז(1) 45).

בנסיבות אלה, סבורני כי יש בהשתהות לא מוסברת בת מספר חודשים מאז שנודע למבקש, כך לטענתו, כי המשיב 1 פועל נמרצות להברחת נכסי המשיבה 2 ועד להגשת הבקשה למתן הסעד הזמני, כדי לבטל בשלב זה את בהילותה של הבקשה והצורך במתן סעד במעמד צד אחד בלבד.

מכאן, לא מצאתי הצדקה להורות על מתן הסעדים המבוקשים טרם קבלת תגובת המשיבים.