ת"א 5538-06 בנק לאומי סניף נתיבות נ' אמיר בניה (1991) בע"מ ואח'

תביעה ותביעה שכנגד בעניין חשבון בנק שנוהל בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). הבנק הגיש תביעה על סך 644,313 ₪ כנגד חב' אמיר בניה ופיתוח (1991) בע"מ (להלן: "החברה") ושני בעלי המניות שלה, יהודה ונפתלי אמיר. החברה ונפתלי אמיר הגישו תביעה שכנגד על סך 4 מיליון ₪ כנגד הבנק.

רקע דיוני

התביעה הוגשה ביום 24.7.06 וביום 12.7.07 ניתן צו כינוס נכסים בעניינו של נפתלי אמיר (להלן: "התובע שכנגד"). התובע שכנגד קיבל אישור מבית המשפט המחוזי להמשיך ולנהל את התביעה שכנגד, אולם הבנק לא קיבל אישור להמשיך ולנהל את התביעה נגד התובע שכנגד ועל כן ביום 9.9.14 ניתן ע"י המותב הקודם שדן בהליך זה, כב' הש' י. טישלר, פסק דין ה"מעכב" את תביעת הבנק נגד התובע שכנגד בשל הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. כמו כן נדחתה במסגרת פסק דין זה התביעה שכנגד בשל התיישנותה.

על פסק הדין הוגשו שני ערעורים ושניהם התקבלו. בפסק הדין בע"א 9525-12-14 שהגישו החברה והתובע שכנגד (להלן ביחד יכונו: "התובעים שכנגד"), נקבע כי פסק הדין מיום 9.9.14 יבוטל וכי התיישנות תחול רק לגבי חיובים שקדמו ליום 2.5.95. כמו כן נקבע כי לגבי יתר החיובים יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק. בפסק הדין בע"א 42905-11-14 שהגיש הבנק נקבע כי פסק הדין מיום 9.9.14 בכל הנוגע לחברה, יבוטל והדיון יוחזר לבית משפט השלום.

אוסיף ואציין כי בפסק הדין מיום 9.9.14, אשר בוטל ביחס לחברה, נקבע כי בישיבות המקדמיות שהתקיימו התברר כי החברה חדלת פירעון. כך בפרוטוקול מיום 28.11.11 נאמר מפי ב"כ החברה: "אין כל היגיון שבגלל שהחברה, שהבנק יודע שהיא חדלת פירעון, נתבעת...." (ע' 12 ש' 12). ייתכן ואכן החברה חדלת פירעון, אולם בחומר המצוי בפני אין אינדיקציה כי היא בהליכי פירוק או כי ניתן צו עיכוב הליכים בעניינה ועל כן יינתן פסק דין בעניינה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 23.6.15 הסכימו הצדדים כי מותב זה ייתן פסק דין הן בתביעה והן בתביעה שכנגד על סמך החומר המצוי בתיק למרות שהראיות לא נשמעו בפני מותב זה. על כן יינתן פסק דין להלן. אציין כי בעניינו של יהודה אמיר (להלן יכונה גם: "יהודה"), ניתנה רשות להתגונן על ידי המותב הקודם שדן בתיק זה, אולם טרם התקיים דיון בהליך עצמו. הבנק סבר כי נכון יהיה להשלים את הדיון בעניינו של יהודה ואח"כ ליתן פסק דין בהליך כולו, אולם התובעים שכנגד סברו כי אין מקום להמתין והדבר אף מנוגד לפסק הדין שניתן בערעור. נראה כי בטענה שנייה זו הצדק עימם ועל כן יינתן פסק דין זה בעניין תביעת הבנק נגד החברה ובעניין התביעה שכנגד של התובעים שכנגד נגד הבנק.

המחלוקות בין הצדדים

בכל הנוגע לתביעת הבנק לא הייתה לחברה טענת הגנה, למעט הטענות שהועלו על ידי התובעים שכנגד במסגרת התביעה שכנגד, היינו שהתנהלות הבנק היא שהביאה את חשבון החברה שמספרו 744900/10 בסניף הבנק בנתיבות (להלן: "החשבון") ואת החברה, למצב אליו הגיעו ובגינו הוגשה תביעת הבנק. יש אם כן לבדוק את טענות הצדדים בכל הנוגע לתביעה שכנגד. המחלוקות העיקריות בין הצדדים בנוגע לתביעה שכנגד הן כדלקמן: מתי שונו מורשי החתימה בחשבון. האם החשבון התנהל באופן חריג ובלתי סביר החל ממחצית 1999 ועד מרץ 2001 ואם כן, האם הבנק התרשל כשלא הבחין בכך ולא פנה לברר עניין זה עם התובע שכנגד. האם הבנק הפר את ההסכם בינו לבין התובעים שכנגד ונהג כלפיהם בחוסר תום לב. אם ייקבע כי הבנק התרשל או הפר את ההסכם עם התובעים שכנגד, מה הנזק שנגרם עקב כך לתובעים שכנגד. כן עלו שאלות לגבי הפקדת כספים שהתקבלו ממקורות לחשבון החברה ושל קבלת תגמולי ביטוח בגין רכב שהיה משועבד לטובת בנק. להלן אבחן מחלוקות אלה.

רקע כללי