ת"א 55367-05-13

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובעת ילידת 1947 טוענת, כי ביום 12.10.11 בשעה 13:30 לערך עשתה דרכה ברחוב איינשטיין ליד סופר מרקט ומכולת דני בקרית אתא (בקרבה למרכז שביט).

לטענתה המקום עשוי בחלקו אבנים משתלבות, אשר מתחברות לקטע אשר מרוצף ברצוף רגיל. הקטע שמחבר בין שני החלקים היה שקוע או חסר רצוף. התובעת רכשה עיתון במכולת דני ותוך כדי הליכה נתקלה במפגע, נפלה ונפגעה פגיעות גוף (ראה סעיף 4.1 לכתב התביעה בתצהירה של התובעת).

לטענת התובעת ביום 12.10.11 היא לא פנתה לטפול רפואי הגם שנפגעה פגיעות אורתופדיות שונות ובעיקר בכף יד שמאל ובכתף וזאת משום שהיה מדובר בערב חג סוכות ופנייתה לטפול רפואי נעשתה למחרת החג ביום 14.10.11, שם נמצא בבדיקת רנטגן, כי היא סובלת משבר בכף יד שמאל דבר שהצריך טיפול בגבס ובהמשך טיפולי פיזיותרפיה.

התובעת לא טענה לנכות בתאונה זו.

הנתבעת הרשות המקומית עירית קרית אתא הכחישה את חבותה.

הכחשת החבות נבעה מכמה סיבות. ראשית טענתה של הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כי נפגעה במקום בו היא מציינת, מקום שהוא לטענת הנתבעת מקום פרטי ולא ציבורי, דבר המחייב את הגשת התביעה כנגד בעלי/מחזיקי המקום. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת לא פנתה ודיווחה על האירוע בזמן אמת ואף לאחריו ולמעשה היא ידעה על המקרה רק כאשר הוגשה התביעה.

לאור אופייה של התביעה, העדר טענת נכות וגילה של התובעת אשר אינה עובדת, הסכימו הצדדים לסיים את התביעה במסגרת קדם משפט מורחב המהווה דיון סופי במהלכו שמעתי את גרסת התובעת ואת עמדת נציג הנתבעת לגבי המקרה.

לאור סיום התיק בדרך האמור ותוך חסכון בזמן שפוטי ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה.

התובעת נתנה את גרסתה וענתה לשאלות ובתוכן שאלות שנגעו למקום נפילתה המדויק על פי תמונות שהוצגו לה. העובדה שהכירה את המקום ואין להתעלם מכך, הגם שב"כ התובעת טוען שאין לפסוק כל רשלנות תורמת, הסבריה כי משנפלה עזרו לה אנשים ונתנו לה מים וכיסא לשבת אך היא אינה יודעת במי מדובר ולכן גם לא הביאה עדים שהיו יכולים לתמוך בגרסתה.

התובעת הסבירה, כי לא רצתה להיות מפונה באמבולנס של מד"א וחיכתה עד שקרוב משפחתה, נועם, שהינו בן אחותה יבוא לקחת אותה והפניה שלה לטפול רפואי נעשתה מיד לאחר חג הסוכות.

התובעת הסבירה, כי סיפרה שנפלה במדרכה אך במסמך הרפואי מקופת חולים זבולון צוין כי נפלה ללא אזכורים כאלה או אחרים.

נכון שמדובר בעדות של בעל דין יחידה לפי סעיף 54 א' לפקודת הראיות ועל בית המשפט לנמק מדוע יש לקבל את התביעה ואולם לאחר ששמעתי את התובעת והתרשמתי ממנה ומהתנהגותה והסבריה אני נותן אמון, כי התובעת נפלה במקום ובנסיבות אותן היא מציינת. התובעת נתנה עדות ללא סתירות למסמכים שהוגשו לי, הסבירה את התרגשותה הרבה כתוצאה מהנפילה ואינני סבור שנפלה במקום אחר או בנסיבות אחרות .

אינני סבור גם שהמחלוקת בין הצדדים האם מדובר במקום פרטי או ציבורי היא משמעותית בנסיבות העניין. ראשית לא התרשמתי בהכרח כי התובעת נפלה במקום פרטי חרף הסבריו של נציג הנתבעת. מדובר ממש בתפר שבין האבן המשתלבת אותה הניחה העיריה לבין השטח הפרטי השייך למרכז המסחרי שביט בו יש בעלי קרקע שונים. השוני בין האבן המשתלבת לבין מרקם הקרקע הוא זה שגרם בסופו של דבר כפי הנראה לסחף ולמפגע אשר הוצג לי בתמונות ואשר אני נותן אמון, כי התובעת נפלה ממנו.