ת"א 55328-04-15

1. בפני בקשתו של נתבע מס' 1, הוא המבקש, לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 22.6.15 יחד עם נתבע מס' 2.

פסק הדין ניתן על בסיס אישור מסירה של הזימון לדין וכתב התביעה לידי המבקש ביום 7.5.15.

דינה של הבקשה להידחות על הסף וזאת בשל העדר כל נימוק והסבר מדוע לא הוגש כתב ההגנה במועד.

ההלכה הפסוקה בעניין בטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה היא הלכה שנקבעה מימים ימימה כבר בפסק הדין ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח' עמ' 395.

תמציתה של הלכה זו כפי שנקבעה ברע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ מיום 10.8.10 היא כי בדונו בבקשה לבטל פסק הדין על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון והשני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול. שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו.

המבקש בענייננו כלל אינו מסביר ואינו נותן כל הסבר וטעם בגינם לא הגיש כתב הגנה למרות מסירה כדין של התביעה, שהרי אן למבקש כל טענה שהיא כנגד ביצוע המסירה.

2. ב"כ המבקש טוען כי בפסק הדין נפל פגם ומשום כך יש לבטלו אך טענת הפגם שנפל אינו בביצוע ההמצאה למבקש אלא בתוכנו של פסק הדין ולכן אין לדון כלל בשאלה מדוע לא הוגש כתב ההגנה במועד. לטענת ב"כ המבקש חלה כאן ההלכה הדנה בביטול פסק הדין מחובת הצדק.

מהו בטול פסק דין מחובת הצדק? פסק דין שנפל פגם בהליך שהביא לחתימתו, דהיינו, אי המצאה כדין של הזימון לדין לידי הנתבע. רק אז יקרא פסק הדין פגום שיש לבטלו מבלי לברר מה הם טענות ההגנה שבפי הנתבע.

כאשר פסק הדין ניתן כדין לאחר המצאה כדין לנתבע, אז תשאלנה שתי השאלות מהו המחדל ומה הם סיכויי ההגנה כאמור לעיל.

(ראה רע"א 8186/13 ציפורה גלעדי נ' שרגא פייבל (פיליפ) ברג ז"ל (2.2.14); בש"א (מחוזי נצ') 204/10 סלקום ישראל בע"מ נ' שלום שלמה מיום 16.2.10)

מאחר ואין בפי המבקש כל טענה כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין וכי לא ניתנה למבקש הזדמנות להגיש כתב הגנה, יש לבחון את טענותיו כטענות לעניין סיכויי ההגנה בלבד אך בהעדר סיבה למחדל בהגשת כתב ההגנה, תהא אשר תהא, דינה של הבקשה להידחות על הסף.

3. טוען ב"כ המבקש עוד כי ממילא אין להותיר את פסק הדין על כנו משום הוראת סיפא לתקנה 201 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984 הקובעת כי החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

החלת הוראה זו היא הפוכה מזו הטוען לה ב"כ המבקש, כלומר, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לבטל פסק דין שניתן כנגד אחד הנתבעים ויש בכך כדי להשפיע על פסק דין אחר שניתן כנגד נתבע אחר – רשאי הוא לבטל גם פסק דין זה למרות שלא התגונן.

כך הדבר בפסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקש בה"פ (ת"א) 1659/09 קרשין יהודה נ' יוספינה אבידור מיום 02/07/14 שם בוטל פסק הדין מחמת הצדק משום שלא בוצעה מסירה לרוב המכריע של הנתבעים ומכאן אף בוטל פסק הדין שניתן כנגד אלו שלהם בוצעה מסירה כדין מבלי שנדונו סיכויי ההגנה מכח הוראות הסיפא לתקנה 201. אלא ששם נדונה חלוקת זכויות במקרקעין בין יורשים ולכן דיון באופן חלוקה זה עשוי להשפיע על שיעור זכויות כל הנתבעים ולהביא לקיומם של פסקי דין הסותרים זה את זה.

השימוש בהוראת הסיפא לתקנה זו נעשה באופן מובהק יותר בע"א 2742/90 אהרונוב נ' עיזבון אהרונוב פ"ד מ"ה(3) עמ' 15. שם נקבע: