ת"א 55163-05-13

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת חבותה של הנתבעת (להלן: החברה) בפרעון 73 שיקים שבהם מחזיק התובע, שהוא אחד מבעלי המניות בחברה. השיקים ניתנו לתובע כנגד הלוואות נכיון שנתן לחברה מעת לעת, ואין מחלוקת כי החברה קיבלה את תמורתם במזומן בניכוי ריבית נכיון שגבה התובע.

המדובר בחברת מעטים, אשר בה היו שותפות שתי קבוצות של משקיעים (באמצעות חברות שבבעלותם). בקבוצה האחת – בעלי המניות היו התובע ובניו טל ונחשון, ובקבוצה השניה – יוסף סנדלר, מיכה לויט ונועם לויט. שתי הקבוצות מחזיקות חלקים שווים בחברה.

בעת עריכת הסכם המייסדים, הוסכם בין בעלי המניות כי כדי לחייב את החברה נדרשת חתימה של אחד מיחידי שתי הקבוצות. הוצג אישור רו"ח החברה על כך.

התובע טען, כי קיבל את השיקים בתמורה להלוואות שנתן לחברה, לצורך תזרים המזומנים שלה, בהתאם לבקשתו של בנו טל אשר שימש כמנכ"ל החברה, וכי השיקים היו חתומים והוא לא בדק את החתימות שעליהם והעביר אותם לבת זוגו לצורך הפקדה בבנק. שיקים קודמים שקיבל באותה דרך הופקדו בבנק וכובדו ללא בעיה. לגבי השיקים נשוא התביעה, שנמסרו לתאריכי פרעון בין נובמבר 2010 לבין אוקטובר 2011, לא הפקיד התובע את השיקים בבנק, וזאת לבקשת בנו טל, מנכ"ל החברה, מאחר שמצבה הכספי של החברה לא איפשר לפרוע אותם בתאריכי הפרעון הרשומים עליהם. לפיכך, סוכם בין התובע לבין בעלי המניות האחרים, כי השיקים ייפרעו כאשר החברה תוכל לעמוד בכך. מסיבה זו לא הופקדו השיקים בבנק משך כשנה וחצי.

החברה אינה חולקת על כך שהיא חייבת לתובע את סכום ההלוואות שהעמיד לה, אשר מגולם בסכום השיקים, אך טוענת כי אינה חייבת בפרעון השיקים שכן הם אינם נושאים חתימות של שתי קבוצות בעלי המניות אלא של בעמ"נ מקבוצה אחת בלבד – היא קבוצתו של התובע.

לאחר שמיעת הראיות, הוכח כי החתימות שעל השיקים הינן חתימות שני בניו של התובע, טל ונחשון, שעבדו בחברה. השניים אישרו וזיהו את חתימותיהם על השיקים, ואלה חוזרות על עצמן בכל השיקים (למעט שיקים עליהם מצויה חתימתו של טל בלבד). כן הוכח בוודאות, כי השיקים אינם נושאים לא את חתימת יוסף סנדלר ולא את חתימת נועם לויט, שהיו החותמים מהקבוצה השניה. חתימתו של סנדלר, שהוצגה במסמכים שונים שהוגשו לתיק, הינה ייחודית ומסולסלת, וחתימתו של לויט, שגם דוגמא שלה נמצאת בתיק, הינה כתיבה של שמו. שתי החתימות נעדרות מהשיקים, ללא יוצא מהכלל.

טענת התובע, כי לא ידע מי חתם על השיקים ואפילו לא הסתכל בחתימות, אינה מהימנה עלי. מדובר בחברת מעטים ובאב שעבד יחד עם שני בניו בחברה. הטענה כי אינו מכיר את חתימותיהם של בניו אינה סבירה ואינה מהימנה, בפרט כאשר מדובר בעשרות שיקים ובמתן הלוואות נכיון לעתים תכופות. בנו של התובע, טל, הסביר כי נוכח מצבה התזרימי הקשה של החברה, הסכים אביו לתת את הלוואות הנכיון גם כאשר נאמר לו ע"י טל שבעל המניות יוסף סנדלר סרב לחתום על השיקים שנועדו לפרעון ההלוואות, וזאת בידיעה כי החברה תחזיר לו את הכסף בסופו של יום, ועל כן המשיך לתת לחברה את ההלוואות. כן העיד נועם לויט, כי כל בעלי המניות הזרימו לחברה מעת לעת הלוואות בעלים בחלקים שווים, כאשר היה מוסכם כי הלוואות אלה יוחזרו בהתאם ליכולתה הכלכלית של החברה, באופן שוויוני בין שתי הקבוצות.

התרשמתי, כי התובע היה מודע היטב לזהות החותמים על השיקים וידע כי החתימה של שני בניו אינה מחייבת את החברה. ככל הנראה המשיך בכך משום שבעבר הבנק לא עורר בעיה בפרעון שיקים אחרים שנחתמו בדרך זו, או משיקולים אחרים, במטרה לאפשר לחברה חמצן כלכלי ובידיעה כי הכספים שהלווה יוחזרו כאשר מצבה של החברה ישתפר. לפי התרשמותי, החליט התובע להגיש את השיקים לפרעון בעקבות סכסוך שנתגלע בינו לבין חברי הקבוצה השניה במהלך מו"מ לרכישת מניותיהם בחברה ע"י התובע, מו"מ אשר עלה על שרטון.