כ. נ' ישראל

רקע וטענות הצדדים 

עסקינן בתביעת נזיקין ע"פ פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968. התובע, יליד 1930 כבן 86 היום, טוען כי נפל ביום 14.7.12 ממיטתו שבביה"ח כתוצאה מאי סגירת מעקה שבצידה של המיטה, הוא מייחס זאת לרשלנותה של הנתבעת- שביה"ח בבעלותה.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת ממנה עולה שהוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור 15% כתוצאה מהאירוע הנטען דלעיל.

ההגנה כפרה בחבות ולחלופין, הגישה חוות דעת מטעמה ממנה עולה שלא נותרה כל נכות לתובע כתוצאה מהאירוע הנטען.

מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש מונה ביום 18.3.15 על מנת לקבוע את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה, והלה קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 7.5% בגין הגבלת תנועות בכתף. הצדדים הגישו תחשיבי נזק. התביעה הגישה תחשיביה ביום 21.10.15 וההגנה ביום 11.2.16. ביום 21.2.16 הצעתי לצדדים הצעת פשרה בבחינת "אין הצר שווה בנזק המלך", לפיה תפצה הנתבעת את התובע בסכום מינימאלי ע"ס 27,000 ₪ עד לסכום מקסימאלי ע"ס 45,000 ₪.

ביום 17.7.16 פנה ב"כ התובע לביהמ"ש, תוך שהוא מציין כי פנה לנתבעת בהצעתו לסיום התיק אך לא קיבל תשובה עד להגשת הבקשה.

ב"כ התובע טען בבקשתו כי כלו כל הקיצים, קל וחומר עת עסקינן בתובע בן 86, ועל ביהמ"ש לתת הוראות על הגשת תצהירים ולקבוע את התיק מיד להוכחות.

ביום 21.7.16 טען ב"כ הנתבעת כי ענייני הפשרה לוקחים זמן והוא זקוק לחודש נוסף לקבלת החלטה באשר לסיום התיק בפשרה. חלף יותר מחודש, אולם ב"כ התביעה לא עדכן את בית המשפט ואת הצד שכנגד, בקשר לעמדה בנוגע לפשרה בתיק.

לאור האמור הגיש ב"כ התובע בקשה נוספת לפיה הוא מבקש מביהמ"ש לחייב את הנתבעת לתת את הדין על התנהלותה ומתן החלטה על הגשת תצהירים. משכך קבעתי תז"פ למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת בשל חוסר מעש. באותו היום הגיבה הנתבעת וטענה שבשל לחץ עבודה טרם נתנה עמדתה לעניין סיום התיק בפשרה, תוך שהיא מבקשת שהות נוספת בת 60 יום למתן עמדתה בתיק.

התובע השיב לתגובת הנתבעת תוך שהוא מציין כי עברו כבר מעל 30 הזמן שביקשה הנתבעת שיעמוד לה.

דיון והכרעה 

עסקינן בתביעה שהוגשה בגין אירוע שהתרחש בשנת 2012, ובתובע בן 86 שמחכה שתביעתו תתברר והוא יקבל כספים המגיעים לו באם תביעתו תתקבל. סבורני כי יש ממש בטרוניית התביעה באשר להתנהלותה של הנתבעת ש"מושכת" את תשובתה כבר חודשים רבים. לדידי על אף העומס בו מצוי משרדו של ב"כ הנתבעת כבר היה עליו לעדכן את ביהמ"ש מזמן באשר לעמדתו לגבי סיום התיק ולא "למשוך" את התובע וביהמ"ש חודשים.

מעבר לעינוי הדין, ולהוצאות הצפויות בתיק על בית המשפט להתחשב גם בנזק המצרפי הנגרם גם ליתר הצדדים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה, אשר מתויגת חדשות לבקרים כמערכת המתנהלת בעצלתיים, מעכבת בירור סכסוכים ופסקי דין וגורמת לסחבת ולעינוי דין (והשווה להחלטתי בת"א 58858-05 אמינוב נ' אמינוב ואח').

לאור העובדה שהסכמת הנתבעת ככל שתהיה, יש בה בכדי לקדם ולסיים את ההליך בתיק, סבורני כי יש להיענות לבקשתה, תוך שיש לקחת בחשבון את שציין ב"כ התובע כי כבר עבר חודש אחד מבקשתה ל 60 הימים המבוקשים.

לאור האמור, לצורך קידום התיק אני מתיר לנתבעת להביע עמדתה הסופית עד ליום 10.12.16. בעמדתה תבהיר הנתבעת האם היא יכולה להיענות להצעת התובע (36,000 ₪), תוך שעליה לתת דעתה גם באשר לעיכוב בן תשעת החודשים מיום מתן הצעת הפשרה בתיק.

כמו כן, בהינתן שלא יגובש הסכם פשרה, סבורני כי לאור העיכוב הרב עד כה, שווי התיק, הנכות הרפואית והיעדר קושי משפטי משמעותי בשאלות השוניות במחלוקות- מתאים תיק זה להתדיין לפי כללי "סדר דין מהיר", והנני מאפשר לצדדים ליתן עמדתם ולהגיב לסוגיה זו עד ליום 10/12/016, כל זאת בהינתן כמובן שלא יגובש הסכם פשרה.

תז"פ עיון בתשובת הנתבעת וקביעת התיק להוכחות (במסלול רגיל או מהיר) ליום 12.12.16.