ת"א 55075-12-13 ח. ואח' נ' רוזנברג

(בבקשת הנתבע לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיו)

1. התובעים הגישו נזיקית-חוזית נגד הנתבע, מטפל אלטרנטיבי, בגין רשלנותו בטיפול לכאורה בתובעת 1. לכתב התביעה (המתוקן) צרפו התובעים חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה (ד"ר שם-דוד) לפיה לתובעת 1 50% נכות, מתוכם 25% נכות בשל הטיפול שקיבלה מהנתבע.

2. הנתבע מכחיש כי טיפל בתובעת 1, ולכתב הגנתו (המתוקן) צרף אף הוא חוות דעת נגדית (ד"ר ומוש) לפיה אכן לתובעת 1 נכות נפשית בשיעור של 50%, אך ללא כל קשר לטיפול כזה או אחר של הנתבע, ככל שטיפל בה.

3. בבקשתו שלפני הנתבע עותר לחיוב התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. הוא מדגיש כי הוא אדם פרטי, להבדיל מחברת ביטוח, שנדרש להוציא ממון רב לצורך הגשת חוות דעת רפואית נגדית וייצוג משפטי בגין התביעה. הנתבע מכחיש כי טיפל בתובעת 1 ובכלל זה כי עשה שימוש בכוחות מאגיים, תיקשר עם עולמות רחוקים ושרבט ציורים מאיימים כנטען בכתב התביעה.

לדידו, זוהי תביעת סרק קנטרנית, שאין לה כל בסיס וקיים צורך ממשי בהבטחת תשלום הוצאותיו בשל ניהול הליך כה יקר, במידה שהתביעה תדחה.

4. התובעים מתנגדים לבקשה; אם משום שלא צורף לה תצהיר, אם משום שטענתו של הנתבע לפיה אין בתביעה ממש היא טענה יומרנית ושחצנית - בפרט לאחר שכתב התביעה תוקן וצורפה חוות דעת רפואית לפיה מצבה הנפשי של התובעת 1 – בעלת רגישות מיוחדת - הוחמר עקב הטיפול בהיפנוזה שעברה, ומבלי שלנתבע תהא כל הסמכה מקצועית לכך. לטענת התובעים, יש מספר עדים היכולים להעיד על הטיפול שקיבלה התובעת 1 מידי הנתבע, ובכל מקרה הפסיקה מורה כי תובע יחויב בהפקדת ערובה רק במקרים חריגים. לא זהו המקרה דנן.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, לרבות בבקשת הנתבע – תגובת התובעים ותשובת הנתבע עליה, דין הבקשה להידחות.

5. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 ׁ(להלן: "התקסד"א") קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

6. קבלת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה היא חריגה, ותעשה רק במקרים יוצאי דופן, בפרט כאשר עסקינן בערכאה הדיונית. נפסק, כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן זהיר ומתון, למען לא תיוחד זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים בלבד (רע"א 2080/00 שופרסל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845, 848 (2000)). בין השיקולים שבית המשפט שוקל בדונו בבקשה מעין זו נמצא את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ומידת תום הלב של התובע בהליך (רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל (2010)).

7. הנתבע טוען כי סיכויי התביעה נמוכים, אך טענות התובעים אינן מסתכמות בקשר עם ששימוש בכוחות כאלו ואחרים או שרבוט ציורים. נטען כי הנתבעת 1, שיש לה מצב נפשי קודם הטעון התייחסות מיוחדת, טופלה בהיפנוזה על ידי מי שאינו מוסמך לכך. זוהי טענה בעלת משקל, ועל טיב הטיפול גם באה חוות דעתו של ד"ר שם-טוב. על כן, התובעים הניחו יסוד לתביעתם, וגם אם זה עדיין טעון הוכחה כדבעי (נוכח טענות הנתבע הבאות לידי ביטוי בין היתר גם בחוות הדעת מטעמו), אין לזקוף זאת לחובתם בשלב זה של ההליך ולחייבם – באופן חריג - בהפקדת הוצאותיו של הנתבע.