ת"א 55020-01-15 גור נ' בית חולים מאיר ואח'

זו בקשה לפי תקנה 513 לשומת הוצאות משפט.

אני דוחה את טענת המשיב, התובע, שיש להתחשב בדרך שבה ניהלו הצדדים את הדיון, כאמור בתקנה 512 (ב). תקנה 512 (ב) אינה חלה על תקנה 513. לפי תקנה 513, יש לשום את ההוצאות לפי השאלה אם הן "סבירות ודרושות לניהול המשפט".

אני דוחה את טענת המשיב, כאילו סכום הוצאות העד הוא 1,755 ₪, כפי הפיקדון שקבעתי על חשבון הוצאות העד. כפי שקבעתי, זהו פיקדון "על חשבון ההוצאות". זה אינו פיקדון כסכום ההוצאות.

אני דוחה את טענת המשיב, כי יש להמנע מלשום את ההוצאות עקב חסרון הכיס של המשיב, שחוייב גם בהוצאות משפט. הכלל הוא שאין הזוכה צריך לשאת נפסד, והוצאותיו בעין צריכות להיות משולמות לו, לאחר שישומו לפי תקנה 513. אם אכן המשיב נמצא במצב כלכלי קשה (ולא קיבלתי את עדותו בענין זה בפסק הדין), מן הסתם לא יצליחו לגבות ממנו את סכום הוצאות המשפט. אם ניתן לגבות ממנו, אין הצדקה שלא ישלם את הוצאות הנתבעים.

המבקשים, הנתבעים, ביקשו לשום את ההוצאה של 11,700 ₪ עבור הכנת חוות דעתו של פרופ' רוזנמן, ועל כך לא היתה למשיב כל טענה. המבקשים ביקשו לשום את התשלום לפרופ' רוזנמן עבור הופעתו לעדות בסך 13,104 ₪. המשיב ציין בצדק, שפרופ' רוזנמן הוא שהאריך את עדותו בתשובותיו, שלהן התייחסתי בפסק הדין. כמו כן, לא הוסבר היחס בין עריכת חוות דעת, המצריכה בדיקה ועיון וניסוח, לבין הופעה בחקירה בבית משפט, ומדוע יש צורך בסכום גבוה כל כך עבור הופעתו של המומחה בחקירה בבית המשפט. התשלום אינו סביר בעיני, ואילו ענה פרופ' רוזנמן כיאות, חלק מהן לא היו דרושות.

לפיכך, אני שם את ההוצאות ששולמו למומחה הרפואי בסך 17,550 ₪, שיתווספו לסכום שכ"ט עו"ד שקבעתי.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ו, 12 יולי 2016, בהעדר הצדדים.