ת"א 54889-08 אזברגה נ' חברת בטוח שירביט

1. בפני בקשה לשומת הוצאות.

רקע

2. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו לו, עקב שתי תאונות דרכים בהן נפגע. ביום 13.7.14, נתן בית המשפט (כבוד השופטת דורית קוברסקי) פסק דין המחייב את המשיבה לפצות את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו, כפי שפורט בפסק הדין. כמו כן, חייב בית המשפט את המשיבה לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ובתוספת הוצאות משפט. בית המשפט לא פירש בפסק הדין את סכום הוצאות המשפט. לפיכך, הגיש המבקש בקשה זו לשומת ההוצאות.

טענות הצדדים

3. במהלך טיעוני הצדדים הצטמצמו המחלוקות בין הצדדים והן מתמקדות בשלושה סוגי הוצאות עיקריים:- הסוג הראשון של ההוצאות הוא בגין איסוף מסמכים רפואיים שהועברו למומחים הרפואיים, שמונו מטעם בית המשפט. לטענת המשיבה, בפסק הדין נפסקו לתובע הוצאות רפואיות שכלל לא הוכח שהוצאו בפועל ומבלי שזכו להחזר במסגרת הביטוח הרפואי. לפיכך, לטענתה יש לכלול סכום זה במסגרת ההוצאות הרפואיות שנגרמו למבקש. הסוג השני של ההוצאות הוא בגין שכר ייעוץ של ד"ר אגסי, שלטענת המבקש, ניתן לצורך הכנת בא כוחו לחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר יקים. לטענת המשיבה, לא ברור באיזה עניין הייתה התייעצות, בשים לב לכך שד"ר אגסי הינו מומחה כף יד, ואילו תביעה זו עניינה חבלות אורטופדיות לברך ולגב. כמו כן, טענה המשיבה כי ייתכן שהמבקש טופל על ידי ד"ר אגסי במסגרת היותו רופא בהסדר עם קופת החולים, כך שהמבקש קיבל לידיו את החזר מלוא ההוצאה. חקירתו של ד"ר יקים הייתה ב-1/2012 ולא ייתכן שד"ר אגסי הכין את בא כוח המבקש כשמונה חודשים קודם לחקירה. העובדה שבא כוח המבקש חש צורך להיעזר במומחה, שיכין אותו לחקירה, אינה מהווה עילה להשבת ההוצאה שהוצאה. הסוג השלישי של ההוצאות, להן התנגדה המשיבה, הוא הוצאות נסיעה, חניה ליד בית המשפט, שליחויות וצילומים בסך של 1,600 ₪. לטענת המשיבה, לא ברור על בסיס מה נדרש סכום מופרז זה. זאת, מבלי שצורפה קבלה רלוונטית אחת המלמדת על רצינות הדרישה. נוסף לטענות אלה, טוענת המשיבה כי המסמכים שצורפו לבקשה לא גולו על ידי המבקש במסגרת הליך גילוי המסמכים והם צורפו לראשונה במסגרת בקשה זו. לפיכך, הוא אינו יכול להסתמך עליהם.

4. לטענת המבקש אין קשר בין ההוצאות הרפואיות שנפסקו בפסק הדין לתובע עבור טיפולים רפואיים, לבין איסוף תיקים רפואיים לצורך משלוחם למומחי בית המשפט. טענות המשיבה בעניין ההוצאות הרפואיות שנפסקו מבלי שהוכחו הינה טענה שעל המשיבה להפנות לערכאת הערעור. המדובר בהוצאות משפטיות שהוצאו לצורך המשפט ולא הוצאות רפואיות. בעניין ההתייעצות עם ד"ר אגסי, טוען המבקש, כי ד"ר אגסי הינו אורטופד מומחה בעל שם, שסייע לב"כ התובע גם בשלב שאלות ההבהרה וגם בשלב ההוכחות וסכום ההוצאה הנדרש בסך 2,000 ₪, הינו נמוך נוכח הזמן הרב שהוקדש על ידו. התובע צירף תצהיר וחשבוניות מס להוכחת טענתו בדבר התייעצותו עם ד"ר אגסי. לגבי הוצאות הנסיעות, חניה, שליחויות וצילומים, טען המבקש כי המדובר בתיק שנוהלו בו דיוני הוכחות וישיבות שהצריכו הוצאות לא מעטות. שומת ההוצאות בעניין זה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, גם ללא קבלות כדין.

דיון והכרעה

5. תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כדלהלן :-

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט בלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

בענייננו, כאמור, הטיל בית המשפט בפסק הדין, הוצאות משפט על המשיבה, מבלי לפרש את סכומן . משכך, יש לדון בבקשת המבקש לאורה של תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי. ההוצאות השנויות במחלוקת בענייננו נתונות לשיקול דעתו של הרשם כאמור בתקנה 513 (2) תקנות סדר הדין האזרחי.

6. ככלל, נקודת המוצא היא כי בעל דין שזכה בתביעתו, זכאי להשבת מלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך המשפטי, על מנת שלא יצא, לאחר ניהול ההליך המשפטי, בחיסרון כיס. יחד עם זאת, נקבע לא אחת בפסיקה, שההוצאות שהוצאו על ידי בעל הדין העותר להשבתן, הן נתון רלוונטי אך לא בלעדי לקביעת שומת ההוצאות. על בעל הדין להראות לבית המשפט כי ההוצאות להשבתן הוא עותר, היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל וכן עליו להוכיח את שיעורן של אותן ההוצאות, על ידי הצגת אסמכתאות התואמות לתשלומן בפועל.

7. כך נפסק בבג"צ 891/05 ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשייה והמסחר (פסקאות 19 ו-25 לפסק הדין, 30.6.05):-

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו... הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל." (ההדגשות הוספו- י.ג.).

כך נפסק גם בע"א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (12.9.2012)):-

"נקודת המוצא לבחינת בקשתם של המערערים בהקשר זה היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא ההוצאות שהוצאו על ידו בניהול ההליך. ואולם, זוהי נקודת המוצא בלבד, שכן על פי לשון תקנה 513(2) המובאת לעיל יש לשום הוצאות "סבירות ודרושות לניהול המשפט" ובפסיקה נקבע בהתאם כי "על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין" (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר, פסקה 19 (30.6.2005) (להלן: עניין תנובה). כן ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 (2005) (להלן: עניין מחצבות כנרת); רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ, פסקה 17 (28.6.2009)). הנה כי כן, בעל דין המבקש כי יושבו לידיו הוצאות אותן הוציא לטענתו בהליך משפטי נדרש ראשית להוכיח כי ההוצאות הנטענות אכן הוצאו על ידו בפועל (ראו עניין מחצבות כנרת, 619) או שהתחייב להוציאן (ראו עניין ד'אהר, פסקה 5; עניין תנובה, פסקה 19); ושנית עליו להוכיח כי מדובר בהוצאות סבירות שהיו דרושות לניהול ההליך." (ההדגשות הוספו- י.ג.).