ת"א 54816-05-15 נחמיאס ואח' נ' תורג'מן ואח'

בהמשך לדיון שהתקיים היום, החלטתי כי דין הבקשה לביטול העיקול הנוסף, להתקבל בחלקה.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי ההתפתחויות שאירעו מאז מתן החלטתי המפורטת מיום 9.8.2015, בדבר הטלת עיקול זמני עד סך של 250,000 ₪ (בהחלטה האמורה אושרה הטלת העיקול, אך העיקול צומצם מסך של 400,000 ₪ שנקבע במעמד צד אחד, לסך של 250,000 ₪), מצדיקות את הרחבת העיקול הזמני, כך שיעמוד כעת על סך של 320,000 ש"ח.

התנהלותם של המבקשים בבקשה לביטול העיקול (להלן – תורג'מן) מול הנאמנת, לאחר מתן ההחלטה מיום 9.8.2015, מחזקת ומגבירה את החשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין שפורט בהחלטה האמורה.

כך, משביקשה הנאמנת להעביר כספים שבידיה לידי תורג'מן, לאחר שצומצם העיקול, והואיל ולא ידעה על ההחלטה שעיכבה את ביצוע הצמצום בעקבות הגשת בקשת רשות לערער מטעם המשיבים בבקשה לביטול העיקול (להלן – נחמיאס), היה על תורג'מן להימנע מקבלת כספים אלה, ולא לאשר את העברתם לידיהם (אישור שלדברי הנאמנת ניתן גם על ידי מר תורג'מן). כמו כן, משנתקבלו הכספים אצלם, היה עליהם להשיבם לידי הנאמנת באופן מידי, דבר שלא נעשה על ידם.

תורג'מן טענו כי לא הספיקו לעשות כן בטרם הוגשה הבקשה הנוספת להטלת עיקול, אך טענה זו אינה מקובלת עלי, ראשית, הואיל וניתן היה להימנע מלכתחילה מקבלת הכספים, ושנית, הואיל ולאחר שנתקבלו הכספים, ביום 21.10.2015, ניתן היה להשיבם לנאמנת, עוד לפני הגשת הבקשה להטלת העיקול הנוסף – בקשה שהוגשה רק ביום 2.11.2015.

התנהלות תורג'מן, לפיכך, אינה מניחה את הדעת, ויש בה כדי להגביר את החשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין שפורט בהחלטה מיום 9.8.2015, ובהתאם, להצדיק הגדלה מסוימת של סכום העיקול.

בעובדה כי נחמיאס הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 9.8.2015 – בקשה שעודה תלויה ועומדת – אין כדי למנוע הטלת עיקול נוסף בשל אירועים שאירעו לאחר הטלת העיקול הראשון, אשר מטבע הדברים לא היוו מושא להחלטה הקודמת (או לבקשת רשות הערעור).

אשר לטענת נחמיאס, שלפיה בשיחה (שתמלילה צורף לתגובה שהוגשה היום) בין נחמיאס לבין מי שרכש את הדירה מאת תורג'מן, אישר הרוכש, כי הדירה נרכשה בסך של 4.9 מיליון ₪, ולא כפי שטען תורג'מן, דבר המאיין לשיטת נחמיאס את טענות תורג'מן לגוף התביעה, הרי שאין בה כדי להשפיע על החלטתי הנוכחית. ראשית, כבר בהחלטה מיום 9.8.2015 קבעתי כי קיימת עילת תביעה לכאורה והשיקולים להפחתת סכום העיקול היו אחרים. שנית, הרוכש לא נחקר על הדברים. ושלישית, מדובר בשיחה שהתקיימה ככל הנראה בעת האחרונה, אך הנוגעת לאירועים שאירעו עוד בטרם החלטתי מיום 9.8.2015, כך שקיים קושי לקבל את הדברים כעת, במסגרת בקשה זו.

לא ראיתי לנכון גם להגדיל את סכום העיקול נוכח כוונת התובע – שטרם התממשה – להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הגדת סכום התביעה, ולא ראיתי גם הצדקה אחרת להגדיל את סכום העיקול מעבר לסכום שנקבע, לא כל שכן מעבר לסכום התביעה.