ת"א 54706-02-12 ס' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. ביום 07.04.10 נפגע התובע מר י' א' ס', יליד שנת 1947 (להלן: "התובע"), בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בעת רדתו מן האוטובוס בדרכו למקום עיסוקו. נהג האוטובוס מר דוד מחלף (להלן: "הנתבע 2") לא הבחין בתובע ברדתו, וסגר את דלתותיו כשרגלו השמאלית של התובע עודנה בשטח האוטובוס. הנהג החל בנסיעתו, והתובע נגרר, מטרים ספורים עד שנפתחו דלתות האוטובוס (להלן: "אירוע התאונה"). הנתבע 2 היה מבוטח אצל מגדל חברה לביטוח בע"מ בתקופה הרלוונטית (להלן: "הנתבעת 1"). אירוע התאונה וחבותה הביטוחית של הנתבעת 2 אינם שנויים במחלוקת ומכאן שהדיון יעסוק בשיעור הנכות וגובה הנזק שנגרם לתובע בגין אירוע התאונה נשוא דיוננו.

הנכות

2. בעקבות התאונה נפגע התובע בידו השמאלית ואובחן כי הוא סובל משבר רדיוס דסטלי. בגין כך אושפז התובע, ונותח לשחזור השבר.

מאחר והתאונה הנדונה הוכרה כתאונת עבודה, נבדק התובע ע"י ועדה רפואית מטעם המל"ל, אשר העמידה את נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה בשיעורים כדלהלן:

5% נכות אורתופדית צמיתה, בגין הגבלה בתנועת שורש כף היד השמאלית, בהתאם לת' 41(10)(ה) לתקנות המל"ל, 5% נכות צמיתה בגין שיתוק עצב MADINUS בהתאם לת' 34(א)(1)(ן) לתקנות הנ"ל, ו- 5% נוספים בגין צלקת ביד הפגועה, בהתאם לת' 75(1)(א-ב).

כמוכן נקבעה לתובע נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 10% בהתאם לתקנה 34(ב) מתוכה נקבע כי למחצית מהשיעור קשר סיבתי לתאונה דנן. בסך הכול הועמדה נכותו הצמיתה המשוקללת אשר לה קשר סיבתי עם התאונה דנא בשיעור 18.55% .

הפסדי שכר

3. ב"כ ההגנה המלומדת האריכה בסיכומיה לטעון על עברו התחלואתי של התובע ממנו סבל ערב התרחשות התאונה. צוין כי התובע סבל מאוסטאופורוזיס ואף עבר ניתוח במיניסקוס. עוד צוין כי התובע סובל מבעיות קרדיולוגיות ומיתר לחץ דם, וכן אובחן כסובל מחרדות דיכאוניות מתמשכות. כמוכן הוכרה לתובע נכות מטעם המל"ל בגין הפרעות "טנטון" עובר לאירוע התאונה. משכך סבורה ב"כ ההגנה כי לא ניתן לייחס את הפסדי השכר של התובע לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה דנא. עוד נטען כי התובע קיבל מאת מעסיקתו מענק פרישה בגובה 6 משכורות חודשיות כאמצעי הסתגלות.

מאידך טען ב"כ התובע המלומד כי התחלואים מהם סבל התובע עובר לאירוע התאונה לא השפיעו על כושר השתכרותו. התובע הועסק כמחסנאי בתעשייה האווירית, והדבר לא הסב לו קושי, אולם ממועד התאונה שהה התובע שישה חודשים בחופשת מחלה, בהמשך ובהתאם למוגבלות התובע מלשאת משאות כבדים, העבירוהו ממוניו לעבוד במחסן קטן יותר שם נדרש התובע להרים משאות קלים יותר, אולם כעבור שמונה חודשי עבודה נוספים נאלץ התובע לפרוש לגמלאות פרישה מוקדמת.

התובע נעדר ממקום עיסוקו משך שישה חודשים לאחר אירוע התאונה, בתקופה זו שולמה לתובע משכורתו, אולם לטענת התביעה התשלום נעשה בכפוף להתחייבות התובע לפרוע את ששולם לו מתוך דמי הפגיעה שיתקבלו על ידו כחלק מתגמולי המל"ל לנוכח העובדה כי הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה (תעודת התחייבות כאמור, צורפה כנ' 13 לתצהיר התובע), לאחמ"כ שהה התובע בחופשת מחלה לסירוגין (ראו נ' 12 לתצהיר התובע), ובהמשך כאמור המשיך התובע בעיסוקו שמונה חודשים נוספים עד למועד הפרישה בחודש נובמבר 2011. בחודש יולי 2013 החל התובע לעסוק כחצרן במגרש מכוניות, עבודה בה מחזיק התובע עד לימים אלו.